הרשומה הזאת אינה טבעונית.
– "שירות לקוחות תנובה שלום, שמי רוויטל, בַּמֶּה אוכל לעזור?"
– "שלום. שמי אמיר וזאת הפעם השלישית שאני מתקשר אליכם בנושא הזה…"
– "… כן, אני רואה לפי מספר הטלפון שכבר פנית אלינו… בקשר ל'חלב בטעם של פעם'… שיש שם שגיאת כתיב על הקרטון… איזו שגיאת כתיב בדיוק?"
– "רשום לך שפניתי ולא רשום איזו שגיאה?"
– "אה, הנה, רשום שכתוב 'נֶהֱנֵנוּ' וצריך לכתוב 'נֶהֱנִינוּ'?.."
– "'נֶהֱנֵינוּ', זה צריך להיות רשום תמיד ביו״ד…"
– "טוב, ורשום לי שחזרנו אליך והודענו לך שנתקן את זה."
– "כן, אבל זה היה לפני ארבעה חודשים ואתמול קניתי שוב את החלב הזה ואני רואה שזה עוד לא תוקן."
– "כן, כי יש לנו קרטונים במחסן ואנחנו צריכים להשתמש בהם."
– "ובארבעה חודשים עוד לא גמרתם אותם."
– "לא."
– "ומתי תגמרו?"
– "אני לא יכולה לומר לך."
אז אף אחד לא ספר את אחוזי השומן, פשוט מזגנו חלב מלא לכוס ונהננו מהטעם הנפלא שלו. אגב, אז מורים נהגו ללמד כתיב חסר יותר מהנהוג היום, אבל את המילה הזאת הם היו אמורים ללמד לכתוב ביו״ד. ואולי אני טועה.
השיחה הזאת התקיימה הבוקר. במשך חודשים קיוויתי לתומי שתנובה תתקן את זה ושאוכל לצלם קרטון ישן וקרטון חדש ולשים אותם כמו השוואה בסגנון ויקיפדיה ברשומה שהייתי קורא לה "השוואה, חלק ב׳". אני ממשיך לקוות שזה יתוקן או שלחלופין האקדמיה ללשון תשנה את כללי הכתיב של העברית ותבטל את היו״ד הזאת, כי נראה שהסיבות ההיסטוריות המצוינות לכתוב אותה לא מעניינות את הציבור. ואז אוכל להציג השוואה של כללי הכתיב הישנים והחדשים. ותמיד ישנה אפשרות שלישית: שמשרד החינוך יתקן את תכניות הלימודים וילמד ילדים ישראלים לכתוב. אופטימי חסר תקנה.
אבל הדבר המעניין באמת בסיפור הזה הוא הצורה שבה רוויטל ביטאה את המילה: "נֶהֱנִינוּ" (למי שמתקשה לקרוא עם ניקוד: neheninu). זה מצטרף לצורה שבה ביטא תלמיד בבית ספר רנה קאסן את השם של צירי כשכתבתי לו אותו – "צִירִי" ולתלמידה שתהתה "הוֹדִיתִי?!" כשאמרתי לה שבספרים מקובל לכתוב "הודיתי". אילו רוויטל ראתה את המילה "נהנינו" בעיתון, כנראה הייתה מבטאת את זה בראש כראוי – נֶהֱנֵינוּ (nehenenu). או שלא? אולי באמת קשה לישראלים היום לקרוא את זה ככה? בגוגל "נהנינו" עדיין מנצח את "נהננו", אבל בוויקיפדיה מישהו לא מזמן "תיקן" את המילה "נצפית" ל"נצפת".
איך אתם כותבים? זיהתי או זיהיתי? הפנתי או הפניתי? "נגלת לעיניו" או "נגלית לעיניו"? ואיך קל לכם יותר לקרוא?
את החפירה הבלשנית שמרתי לסוף: את היו״ד הזאת צריך לכתוב תמיד – בכתיב מנוקד ולא מנוקד, מלא וחסר – משום שבדיונים דקדוקיים היא נחשבת לחלק מהשורש. השורש של "נהנינו" הוא ה־נ־ה, או לפי ספרי דקדוק אחדים ה־נ־י. זאת הסיבה לכך שבמבחני הבגרות בלשון תלמידים נאלצים לבחור את השורש המוזר "ה־נ־י/ה"; בקול רם הם קוראים לו "הָנִיָּה". בנטיית הפועל היא פעם ה׳, פעם י׳, פעם ו׳ ופעם ת׳ – אבל תמיד יש שם משהו (נהניתי, נהנית, נהנה, נהנתה, נהנינו, נהניתן, נהנו).
הניה
יש ויכוח גדול אם ההגייה "גִּלֵּיתִי" (gileti) תקנית או לא. האקדמיה אינה פוסלת את הניקוד הזה, כי הוא מופיע בתנ״ך, אבל לאנשים רבים זה נראה מוזר, כי בעברית של היום יש להגייה כזאת תדמית שלילית ובעיניהם רק "גִּלִּיתִי" (giliti) היא ההגייה התקנית. זה כנראה לא קשור, כי אני מדבר ברשומה הזאת על כתיב ולא על הגייה, אבל לכו תדעו – אולי בדיקה מעמיקה של בלשן רציני כן תמצא קשר כזה.
