ברוכים הבאים לאורמלא, סדרת רשומות שבהן אלמד אתכם ניקוד.
בשבועות הקודמים דיברנו בקצרה על מושגי היסוד: תנועה, עיצור, אם קריאה, הברה, מפיק ופתח גנובה. היום ארחיב קצת על אם קריאה ועל עיצור, כי חשוב להבין אותם היטב לפני שממשיכים.
קודם כול, חזרה קטנה: אותיות אהו״י, כאמור, לפעמים מסמנות עיצור ולפעמים תנועה. האות ס׳, למשל, היא תמיד עיצור. האות י׳ במילה יָרַק אינה אם קריאה אלא עיצור, כשם האות ס׳ במילה סָרַק היא עיצור. אות מכונה "אם קריאה" כאשר היא מסמנת תנועה. ישנם ספרים שעוסקים בעברית שממש קוראים לאותיות האלה "תנועות" (vowel). מי שסקרן, מוזמן לראות, למשל, את פרק 7 בדקדוק העברית המקראית של גזניוס (באנגלית).
עכשיו כמה פרטים על אמות קריאה שלא הזכרתי עד עכשיו. האות א׳ היא תמיד עיצור בראש מילה. למשל, במילה "אוֹמֵר" האל״ף היא עיצור כשם שבמילה "שׁוֹמֵר" האות שי״ן היא עיצור. בסוף מילה, לעומת זאת, האל״ף היא תמיד אם קריאה, בדומה לאות ה״א; למשל במילים "מוֹצֵא", "מוֹצָא", "קָרָא". האות א׳ היא אם קריאה באמצע המילה כאשר היא אינה מנוקדת בעצמה: למשל, במילים "מוֹצֵאת" ו"קָרָאתִי" היא אם קריאה, אבל במילים "מוֹצְאִים", "קְרִיאָה", ו"רָאוּ" היא עיצור.
האות אל״ף היא לפעמים אם קריאה שמסמנת את הצליל a באמצען של מילים לועזיות, אבל באופן לא עקבי. למשל, אני נוהג לכתוב "בלארוסית" ו"קטלאנית", אבל יש אנשים שכותבים "בלרוסית" ו"קטלנית" או להפך – "קאטאלאנית". היא משמשת אם קריאה גם באמצען של מילים עבריות אחדות שנכתבות באל״ף באופן מסורתי: צַוָּאר (צוואר), שְׂמָאלִי. במילה רִאשׁוֹן היא מסמנת צליל i, אבל זה ממש יוצא דופן. במילים לא, צאן, ראש, שמאל, מאזניים היא מסמנת צליל o ואז היא אם קריאה של חולם. (לעוד כמה מילים כאלה ראו את הערך חולם בוויקיפדיה העברית.)
האות ה״א בסוף מילה היא עיצור כאשר היא מנוקדת בצורה כלשהי, בין אם יש בה מפיק ובין אם אין. במילה "יַלְדָּה" (נקבה של ילד, yalda) האות ה׳ היא אם קריאה; במילה "יַלְדָּהּ" (הילד שלה, yaldah) האות ה׳ היא עיצור, כי יש בה מפיק; במילה "יְלָדֶיהָ" (הילדים שלה, yeladeha) האות ה׳ היא עיצור ואין צורך לכתוב בה מפיק, משום שהיא אינה הצליל האחרון במילה.
במקרים מסוימים שבהם האותיות יו״ד ווי״ו הן עיצורים, נהוג לכתוב אותן כפולות. זה עוזר – גם אם לא באופן מושלם – להבדיל בין "סיר" לבין "סייר", בין "בני" (בן שלי) לבין "בניי" (בנים שלי) ובין "דור" לבין "דוור". האקדמיה ללשון הגדירה כללים שיטתיים להכפלה הזאת, שנדבר עליהם ברשומות הבאות; בינתיים חשוב להבין שההכפלה הזאת היא אחד הגורמים לכך שלעתים קרובות יותר אותיות נכתבות בכתיב לא מנוקד. למשל, במילים מקודם האותיות יו״ד ווי״ו נכתבות תמיד פעם אחת: סִיר, סַיָּר, דּוֹר, דַּוָּר.
בכתיב לא מנוקד נהוג גם להוסיף אמות קריאה שאינן מופיעות בכתיב מנוקד. זה עוזר להבדיל בין "ספור" (סָפוּר) לבין "סיפור" (סִפּוּר), בין "מקבל" (מְקַבֵּל) לבין "מוקבל" ו"מקובל" (מֻקְבָּל, מְקֻבָּל), ובין רב (רַב) לבין רוב (רֹב).
שיעורי בית:
עַל־מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו (שיר השירים ג א).
מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל וּמֵת חֻמָּם, גַּם נֶאֱסַף תִּשְׁרֵי וּמֵת עִמָּם.
בָּאוּ יְמֵי הַקֹּר וְהַתִּירוֹשׁ אָדַם, וְקוֹלוֹ בַּכְּלִי דָּמָם.
לָכֵן, יְדִידַי, סֹב אֱלֵי רֵעִים, כִּי אִישׁ וְאִישׁ יַעַשׂ אֲשֶׁר זָמָם. (שמואל הנגיד, מת אב)
תעברו על כל אותיות אהו״י כאן ומצאו אמות קריאה ועיצורים. נסו גם למצוא מילים מלעיליות, אם כי זה יכול להיות קצת קשה.
אמיר שלום,
ראשית, כל הכבוד על היוזמה ללימוד הניקוד.
שנית, ההסברים שלך על אותיות אהו"י כאימות (אמות?) קריאה לעומת עיצורים הם מעט בעייתיים. מדוע? מפני שהם טובים לפיענוח של טקסט כתוב ומנוקד אך לא על מנת להבין כיצד לנקד. לטעמי כדאי להסביר על ההבדל בהגייה בין אהו"י כאם קריאה לבין אהו"י כעיצור (אני חושב שהפוסט הקודם לא ממש עושה זאת).
שלישית, ביקשת פעם תגובות ולא הגבתי, אז אנצל את ההזדמנות הזו. כשאני נתקל בטקסט עם ניקוד אני קורא אותו הרבה יותר לאט והוא מתנגן לי בראש כמו שמקריא ילד. למה? שתי סיבות: האחת – כל העומס הגרפי מסביב לאותיות פשוט מפריע (אם יש מילה בעייתית ניתן לנקד את האות הבעייתית בה בלי לנקד את כל הטקסט). והשניה – כי טקסט עם ניקוד מתחבר לי עם טקסטים מהילדות (כנראה שהעובדה שזה לא מתחבר לי עם שירה או כתבי קודש מעידה עלי משהו ולא על הניקוד).
בתחילה חשוב שאנשים יֵדעו לקרוא, להבדיל בין החלקים של הכתב, ולהבין איך הם מתחברים. בקרוב נתחיל ללכת מהבנה של קריאה להבנה של כתיבה.
מה שאתה כותב בפסקה האחרונה נכון לגבי רוב הישראלים וזה בסדר גמור. שום שיטת כתב אינה מושלמת – לכל אחת יתרונות וחסרונות.
באמצע לכה דודי בקבלת שבת נזכרתי בעוד דוגמא לא' שמשמשת כאם קריאה של חולם: שֹׁאסַיִךְ. לא זכרתי אם הדוגמא הופיעה בפוסט הקודם שבו עלתה השאלה, וגוגל לא עזר לי לברר.
סליחה שלקח לי כל־כך הרבה זמן לענות.
מצאתי שזה מבוסס על ירמיהו ל טז: וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה.
תודה רבה!