ארכיון לחודש: פברואר, 2010

לכבוד פורים בסימן "ונהפוך הוא" ולכבוד זה שקיבלתי 98 בעבודה הסמינריונית האחרונה של התואר הראשון, אני מגיש לכם טיוטה של תרגום פרי עטי לשיר של גיליים התשיעי.

גיליים התשיעי, המכונה בשפות אחרות גם גִיּוֹם, וילהלם, ויליאם, וכו׳, חי בשנים 1071 – 1126. הוא היה רוזן בעיר פואטייה ושלט על חלק גדול ממה ששייך היום לצרפת. בנוסף לזה הוא היה גם טרובדור – משורר וזמר. מעטים יודעים את זה, אבל הוא אחד הראשונים שכתבו באירופה שירה חילונית בשפה שאינה לטינית ושזכתה להכרה כספרות יפה ובעלת ערך. לי רוב השירים שלו מזכירים מאוד את שירי בוב דילן, אם כי השיר הזה מזכיר לי גם את שירי האיגיון של ליואיס קרול מ"אליסה בארץ הפלאות".

השיר נכתב במקור בשפה האוקסיטנית, שעדיין מדברים בה די הרבה אנשים בדרום צרפת ובצפון ספרד. התרגום מדויק מילה במילה, אבל לא מי יודע מה אמנותי. מי שרוצה לשפר אותו – מוזמן! שלחו לי חרוזים משופרים, גרסאות מולחנות, גרסאות מותאמות לתרבות הישראלית וכל מה שבא לכם.

"ונהפוך הוא" ממש מתאים לשיר הזה, מכיוון שהמחבר מונה כל מיני הפכים וניגודים מוזרים ומפתיעים. מי שחושב שהוא לא ברור, צודק – כל מיני חוקרים חכמים ממני ניסו לפרש אותו ולא הצליחו. יש דברים מסוימים שאני יכול לנסות להסביר לפי ספרי הפרשנות שקראתי כדי לכתוב את העבודה הסמינריונית, אבל יש דברים שנשארים בגדר חידה. לדעתי הכי טוב ליהנות ממנו כמו מ"ג׳ברווקי".

אֶעֱשֶׂה שִׁיר מַמָּשׁ עַל כְּלוּם;
הוּא לֹא יִהְיֶה עָלַי וְלֹא עַל אֲנָשִׁים אַחֵרִים;
לֹא יִהְיֶה עַל אַהֲבָה וְלֹא עַל נְעוּרִים
   וְלֹא עַל שׁוּם דָּבָר אַחֵר,
כִּי הוּא חֻבַּר קֹדֶם בִּשְׁנָתִי
   עַל סוּס.

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָתַי נוֹלַדְתִּי;
אֵינֶנִּי שָׂמֵחַ וְאֵינֶנִּי עָצוּב;
אֵינֶנִּי זָר וְאֵינֶנִּי קָרוֹב,
   וְלֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִם זֶה שׁוּם דָּבָר אַחֵר;
כִּי כָּךְ כֻּשַּׁפְתִּי בַלַּיְלָה,
   עַל גִּבְעָה גְּבוֹהָה.

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָתַי נִרְדַּמְתִּי
וְלֹא מָתַי אֲנִי מִתְעוֹרֵר, אִם מִישֶׁהוּ לֹא אוֹמֵר לִי אֶת זֶה.
לִבִּי כִּמְעַט שָׁבוּר
   מִכְּאֵב הַלֵּב;
וְזֶה חָשׁוּב לִי כְּמוֹ עַכְבָּר,
   נִשְׁבָּע בְּמַרְטִיאָלִיס הַקָּדוֹשׁ.

אֲנִי חוֹלֶה וּפוֹחֵד לָמוּת,
וְלֹא יוֹדֵעַ שׁוּם דָּבָר יוֹתֵר מִכַּמָּה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ שֶׁנֶּאֱמָר עַל זֶה.
אֲבַקֵּשׁ רוֹפֵא לְטַעֲמִי,
   וַאֲנִי לֹא מַכִּיר כָּזֶה,
הוּא יִהְיֶה רוֹפֵא טוֹב אִם הוּא יָכוֹל לְרַפֵּא אוֹתִי,
   אֲבָל לֹא אִם אֲנִי נִהְיָה חוֹלֶה יוֹתֵר

יֵשׁ לִי יְדִידָה, לֹא יוֹדֵעַ מִי הִיא
כִּי מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אוֹתָהּ, אִם תַּעֲזֹר לִי אֱמוּנָה,
הִיא לֹא עָשְׂתָה דָּבָר שִׁיִּגְרֹם לִי הֲנָאָה וְלֹא שֶׁיַּכְבִּיד עָלַי,
   וְלֹא אִכְפַּת לִי,
כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה שׁוּם נוֹרְמָנִי אוֹ צָרְפָתִי
   בְּתוֹךְ בֵּיתִי.

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אוֹתָהּ וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ מְאוֹד;
מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה לִי זְכוּת לְזֶה וְהִיא לֹא גָּרְמָה לִי סֵבֶל;
כְּשֶׁאֲנִי לֹא רוֹאֶה אוֹתָהּ, זֶה מְשַׂמֵּחַ אוֹתִי הֵיטֵב,
   בִּשְׁבִילִי זֶה חָשׁוּב כּמוֹ תַּרְנְגוֹל.
כִּי אֲנִי מַכִּיר מִישֶׁהִי אֲצִילָה יוֹתֵר וְיָפָה יוֹתֵר,
   שֶׁשָּׁוָה יוֹתֵר.

אֲניִ לֹא מַכִּיר אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִיא נִמְצֵאת,
אִם הִיא בַּגִּבְעָה אוֹ בַּמִּישׁוֹר;
אֲנִי לֹא מֵעֵז לְדַבֵּר עַל הַסֵּבֶל שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִי
   אֲנִי קֹדֶם שׁוֹתֵק.
קָשֶׁה לִי מְאוֹד שֶׁהִיא נִשְׁאֶרֶת כָּאן,
   לָכֵן אֲנִי הוֹלֵךְ.

עָשִׂיתִי אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה, לֹא יוֹדֵע עַל מִי;
וְאֶשְׁלַח אוֹתוֹ לְזֶה
שֶׁאוֹתוֹ בִּשְׁבִילִי יִשְׁלַח דֶּרֶךְ מִישֶׁהוּ אַחֵר
   לְפֵּיטָאוּ,
כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלַח לִי אֶת הַמַּפְתֵחַ
   לְתֵבָתָהּ.

כמה הערות ממש קטנות:

  • "אהבה ונעורים" – נושאים נפוצים בשירי הטרובדורים.
  • "חשוב כמו עכבר", "חשוב כמו תרנגול" – כלומר, לא חשוב.
  • "פיטאו" – השם האוקסיטני של העיר שנקראת היום בצרפתית פואטייה.
  • "מרטיאליס הקדוש" – הקדוש של העיר פואטייה.
  • "יש לי ידידה, לא יודע מי היא" – אהבה ל"ידידה" נסתרת או סודית היא אחד הנושאים הנפוצים ביותר בשירת הטרובדורים, אבל מחבר השיר הזה מקצין את העניין עוד יותר.
  • "נורמני או צרפתי" – צרפת של אז כללה רק את אזור פריז. הנורמנים בצפון מערב צרפת ואזורים בדרום צרפת היו מדינות נפרדות. לכן פירוש השורה הזאת הוא כנראה "לא היו אנשים זרים בתוך ביתי", אם כי יש לה גם פירושים אחרים לגמרי.

קרונות הרכבת הקלה חונים ליד ביתי. ביום רביעי בערב היא יצאה לנסיעת מבחן. המסילה כנראה עוד לא מחושמלת, אז את הקרון גררה איזו מכונה שבלטה בכיעורה בהשוואה אליו.

הקרון, שליד אותה המכונה נראה כמו חללית, נסע לאט־לאט ואחריו צעדו לאט־לאט עובדים באפודים זוהרים.

ואני צפיתי בהם מהפקק שנוצר בגלל כל זה.

יש על זה כתבה בוויינט עם צילומים מהרגעים ההיסטוריים – הרכבת הקלה בירושלים – ועכשיו בתנועה. שימו לב היטב לדברי יאיר מעיין בסרט שם וחִשְׁבוּ – מדוע אני סבור שלמרות הבטחתו, הרכבת לא תיפתח באופן מלא בשנת 2010. (רמז.)

חוץ מזה, כתבת הווידאו של ויינט ממש לא מעבירה את התחושה שהייתה לי כשראיתי את הקרון זז. מזל שטרקובסקי כבר עשה סרט הרבה יותר מוצלח על זה:

הדר החליפה מכשיר טלפון נייד והלכה למוקד שירות של אורנג׳ כדי להעביר את מספרי הטלפון מהמכשיר הישן לחדש. הצטרפתי אליה והבאתי את המכשיר שלי ואת המחשב הנייד שלי. תוך כדי זה שאיש השירות העביר בשבילה את המספרים, ביקשתי שיעזור לי להעביר את המספרים מהטלפון שלי למחשב, כי זה משום מה הפסיק לעבוד.

– "לא, אני לא עושה דברים כאלה. אתה צריך לפנות למוקד דָּטָה."

– "מה זאת אומרת? אבל מה שאתה עושה עכשיו זה לא בדיוק אותו דבר? להעביר ממכשיר למחשב נראה לי קל יותר מלהעביר ממכשיר למכשיר."

– "לא, לא, זה משהו אחר לגמרי. זה דָּטָה. אתה צריך לדבר עם בועז שעושה אצלנו את השירות הזה של דָּטָה. זה עולה שבעים שקל. אני אתן לך את הטלפון שלו, תקבע אתו פגישה, וב֫מידה ו֫זו בעיה שהוא יכול לפתור…"


אני כבר מתורגל בזה: כשאני שומע דיבור של אנשי שירות של אורנג׳, אני יודע מראש מתי הם הולכים לומר "ב֫מידה ו֫־". זה כנראה קורה לא רק באורנג׳, וזה כנראה אומר שגם אני מפנים את העובדה שזה חלק ממבנה השפה שמתאים לדגמים מסוימים של משפטים.

אבל אתם יודעים, בבלשנות מודרנית דגם של משפט זה לא רק שם עצם – שם תואר, נושא – נשוא, וכל זה. בימינו מדברים על טקסטים. יש כל מיני סוגים של טקסטים. מילת התנאי "ב֫מידה ו֫־" מתאימה, בין היתר, לטקסטים של אנשי שירות שמזיינים ללקוח את השכל. בייחוד כאשר מודגשות בהגייה הבי״ת והווי״ו – [ˈbeːmida ˈveː].

שבעים שקל על סנכרון מספרים בין טלפון למחשב?! דָּטָה?! מה זה בכלל דָּטָה?! דָּטָה זה מידע. אין שום הבדל בין העברת מידע ממכשיר למכשיר לבין העברת מידע ממכשיר למחשב. הוא גם ניסה לשכנע אותי שאת׳רנט ו־USB זה אותו דבר. איש השירות מנסה להתחמק מהתפקיד שלו, מפגין חוסר הבנה במושגי יסוד של תקשורת ומידע וגם מנסה לשלוח אותי למישהו שיגבה ממני שבעים שקל על שירות שהוא־הוא אמור לעשות בעצמו ובחינם. אנשים מיושנים ממני היו מוסיפים לרשימת הפשעים הזאת גם דיבור בשפה עילגת, אבל לא, זו לא עילגות – הוא השתמש במילה הנכונה שמסמנת למי שמבין: "כל מה שאני אומר לך הוא זיון שכל".

אותו דבר עשה איש השירות בעמדה לידו: הוא היה בעיצומה של מכירה של מכשיר חדש לאדם מבוגר בעל ידיעה חלשה בעברית.

הוא ניסה למכור לו טלפון "איכותי" (והאחרים מה, פגומים?) עם מקשים גדולים (שדווקא היו קטנים מאוד) ומעל הכול – עם גישה לאינטרנט, לפורטל של אורנג׳. הוא לא לגמרי שיקר בעניין הזה – הוא אמר שב֫מידה ו֫הלקוח ירצה לגשת לאתרים אחרים באינטרנט, הוא יצטרך לשלם עוד. זה לא לגמרי שקר, אבל זה לגמרי זיון שכל: הפורטל של אורנג׳ זה לא אינטרנט. הפורטל של אורנג׳ זה הפורטל של אורנג׳. אותו משפט, אבל בלי זיון שכל, היה צריך להיאמר כך: "בחבילה שלך כלולה גישה לפורטל של אורנג׳. אם תרצה גם לגשת לאינטרנט, תצטרך לשלם עוד." אבל זיוני שכל כנראה מוֹכְרִים טוב יותר.

זו לא טהרנות. אינני מנסה "לעקור" את תופעת ה"במידה ו־/ש־", שיצחק אבינרי זיע״א כתב עליה שהיא "אבי אבות השרצים המודרניים" ו"הנגע הממאיר שפשה בגוף הלשון". מילות התנאי האלה הן עובדה קיימת כבר כמה עשורים. הסיבות לכך שאנשים מתעקשים להשתמש בהקשרים מסוימים בהן ולא ב"אם" הן עניין מרתק למחקר בלשני. אבל אני כן חושב ששימושי מאוד לכל ישראלי לדעת שכשהוא שומע אותן, הסיכוי שמזיינים לו את השכל גבוה יותר.


במאמר מוסגר, טכנאי של אורנג׳, נחמד מאוד, ממוצא רוסי, שהגיע פעם לבית שלי, אמר מספר פעמים משהו שלא שמעתי בשום מקום אחר: "במידה אם יש לכם תקלה, תתקשרו למוקד." אני לא כל־כך יודע מה עוד לומר על הדוגמה הזאת חוץ מזה שלא נראה לי שהוא ניסה לזיין לי את השכל.


יש לכם דוגמאות לביטויים אחרים שמשמשים לזיון שכל? שלחו לי אותם.

יש לכם דוגמאות לשימוש משעשע ב"במידה ו־"? ולשימוש סתמי ב"במידה ו־"? שלחו לי אותן.

יש לכם דוגמאות שסותרות את הטענות שלי? אותן אני הכי רוצה לשמוע – שלחו לי אותן בדחיפות. בתודה מראש.


הרשומה הקודמת בסדרה: מידה, חלק א׳.

אין פעמיים כי טוב היום. משהו מקולקל עם התמונות בוורדפרס.קום היום וזה אחרי נפילה כללית של שעתיים בשבוע שעבר.

כנראה אני הולך להישבר ולהתחיל לשלם על אירוח. למישהו יש המלצות לשרת?

לבקשת הקהל, סיפור עסיסי.


פרופסור אחד נכנס לשיעור ואומר לי: ״שיניתי החלטה של האקדמיה בגללך.״ ואז פונה לכל הכיתה ואומר: ״מישהו פה יודע מה הרבים של ׳דַּרְגָּה׳?״

עונים לו: ״דְּרָגוֹת״. למי שלא טוב בקריאה בניקוד, הנה תעתיק לטיני: dragot.

״יפה,״ הוא אומר, ״כי חשבתי שהיום כבר לגמרי נשכחה צורת הרבים הנכונה של המשקל הזה."

ואז הוא שוב פונה אליי: ״בקיצור, בגללך המילה העברית לווריאציה תהיה הגוון.״ (בניקוד: הֶגְוֵן, בתעתיק: hegven.)

אחרי מספר רגעים אני ותלמידה אחרת שידעה רוסית פרצנו בצחוק.


הסבר למי שאינו בלשן: בשאלתו על המילה ״דרגה״ הפרופסור רמז לכך שההצעה האחרת למילה עברית לווריאציה הייתה גוונה (גַּוְנָה, gavna). כשם שצורת הרבים התקנית של דַּרְגָּה היא דְּרָגוֹת, צורת הרבים התקנית של גַּוְנָה אמורה להיות גְּוָנוֹת (gvanot), אבל הפרופסור חשש שמכיוון שרוב האנשים אומרים באופן לא תקני דַּרְגּוֹת (dargot), הם גם יגידו גַּוְנוֹת (gavnot). וזה כבר דומה מדי למילה הרוסית ל״חרא״.

והרי יש כבר בארץ מספיק דוברי רוסית שמפדח אותם לדבר על תשלום דחוי ועל אבקת הכביסה ״פסגה״.

כמובן, הפרופסור הניח הנחה משונה לכתחילה: שאנשים שאינם משתמשים בצורת הרבים התקנית של ״דרגה״ ישתמשו בצורה כלשהי במילה ״גוונה״. אין ספק שהוא יודע שזה ממילא לא סביר, אבל הוא בכל זאת הלך על הצד הבטוח. ואולי פשוט רצה להשתעשע, שכן הרושם שלי הוא שהאקדמיה לא באמת לוקחת ברצינות רבה מדי את נושא חידושי המילים.

ואתם יודעים מה? ״הגוון״ היא מילה לא רעה בכלל. בכתב אנשים עלולים לא להבין אותה, ולחשוב שזאת המילה ״גוון״ עם ה׳ הידיעה, אבל בדיבור השתמשתי בה כמה פעמים ונדמה לי שהבינו אותי.


אף על פי שכל הכיתה שמעה את הסיפור של אותו הפרופסור, אני מעדיף לא לכתוב את שמו. איכשהו, בכל פעם שאני מזכיר אותו כאן, הוא עוקץ אותי אחר כך בכיתה. הוא מרצה מצוין, וכנראה הוא אומר לי את זה ברוח טובה, אבל אני עוד מתכוון לקחת אצלו שיעורים בעתיד. אז בבקשה, הימנעו מכתיבת שמו בתגובות. תודה.

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 335 שכבר עוקבים אחריו