אחד הדברים הראשונים שלומד כל מי שנכנס ברצינות לנושא לשון עברית הוא שהצירוף "במידה ו־" הוא אחת השגיאות המזעזעות ביותר שיש. טהרני הלשון המפורסמים יצחק פרץ ויצחק אבינרי שפכו עליהם את חמתם ביצירותיהם המונומנטליות "עברית כהלכה" ו"יד הלשון". כשעורכים לשוניים מקבלים טקסט לעריכה הם יורים ללא אבחנה בכל המופעים של "במידה ו־" ומחליפים אותם בדרך כלל ב"אם". עכשיו הצירוף הזה גם נמצא על הכוונת של כבוד שר החינוך גדעון סער.
זה מצד הדקדוק הפוסקני. מצד הבלשנות המתארת מדובר בצירוף נפוץ למדי. איפה הוא נפוץ במיוחד? מאז שהתחלתי לשים לב לזה, מצאתי את זה הכי הרבה במסמכים שכותבים עורכי דין (אבל כנראה לא שופטים), ובאותיות קטנות בפרסומות ובחשבונות של חברות ביטוח ותקשורת. בכתיבה באינטרנט זה נפוץ במקומות שבהם רוצים להישמע פלצני. למשל, מפעילי ויקיפדיה אחדים כותבים את זה כשהם מאיימים בחסימה. (לא אנקוב בשמות. סקרנים? חפשו בעצמכם, הכול ממילא גלוי.) בדיבור יוצא לי לשמוע את זה מפי מוקדנים וטכנאים של חברות תקשורת ואנשי שיווק אחרים וגם מפי סטודנטים שמדברים עם מנחים, אבל לא להפך. אה, ואם הזכרנו את גדעון סער, אז עמיתו למפלגה כבוד השר לפיתוח אזורי סילבן שלום מרבה להשתמש במילת התנאי המנודה הזאת.
אז מה סיכום הביניים? אנשי שיווק, עורכי דין, חברות ביטוח, סטודנטים ביישנים וסילבן שלום. ואללה, אם פעם אמרו שהצירוף "במידה ו־" פסול כי התחביר שלו מוזר וכי הוא לא מצוי במקורות, היום אפשר לומר שהוא פסול כי בן אדם הגון בדרך כלל לא רוצה להישמע כמו מישהו מהנ"ל. כך שאולי זה אפילו טוב שהוא קיים – ככה אמור להיות קל יותר לזהות איש שיווק מעפן.
מה רבה הייתה אם כן הפתעתי כאשר ראיתי היום שמישהו שלא שייך לאף אחת מהקבוצות האלו כתב בעדכון מצב בפייסבוק "במידה ו־". זו הייתה תהייה בקשר למשהו ב"אח הגדול" – לא שיווק, לא תצהיר, לא חשבון. סתם משפט תנאי במה שהיה יכול להיות שיחת חולין. בשבילי זה היה חידוש ועוד לא החלטתי אם זה חידוש טוב או לא.
(אני מבקש סליחה מידידיי בוגרי החוגים למשפטים. אתם הרי לא כותבים "במידה ו־" במכתבים שלכם, נכון?)
אני כותב "באם", למרות שאני יודע שזה לא נכון, ולא "במידה ו\ש".
תודה רבה על התגובה. זה מעניין מאוד. אתה כנראה מרגיש צורך כלשהו. האם תכתוב "אם" ו"באם" באותו טקסט? אם כן, האם אתה יכול לספר על הבדל כלשהו שקיים מבחינתך בין "אם" ובין "באם"? האם יש טקסטים שבהם אתה לא רואה צורך ב"באם"?
אני לא יודע עד כמה "באם" הוא "לא נכון". הוא לכאורה היה קיים בספרות ימי הביניים, אבל לא התעמקתי בזה יותר מדי. יצחק פרץ כותב שהוא לא פסול מעיקרו בדרך כלל, אבל "עממי", מה שזה לא יהיה. (הוא כן פוסל אותו במשפטי שאלה – "אנא הודיעני, באם תגיע". שיהיה.) אינני יודע עם "עממי" זו ההגדרה המתאימה לשימוש שלו היום, אבל בהחלט אפשר לומר שהוא נפוץ למדי בטקסטים משפטיים ופורמליים.
כנראה טקסטים משפטיים, שיש בהם גם שפע של משפטי תנאי וגם שאיפה ל
פלצנותפורמליות, דורשים גיוון מסוים במשפטי תנאי. זה בהחלט מצדיק מחקר בלשני יסודי. ואולי מישהו כבר עשה כזה.האם יש דבר כזה 'במידה ש'?
כמו כן, האם נכון מה שנאמר לי פעם [לא זכור לי על ידי מי] שמלבד 'הואיל ו', כל שאר הצירופים [מאחר ש..., כיוון ש..., היות ש... ועוד] הם עם ש' בסוף ולא ו'?
ועוד שאלה-
מעולם לא הצלחתי לברר חד משמעית האם 'בכדי' היא מילה תקנית ואם כן, במה היא שונה מהמילה 'כדי'. התוכל להאיר את עיניי?
יש "במידה ש־" כמו שיש "במידה ו־" – כאשר אתה מדבר על מידה. לכל הדעות אין שום בעיה לומר:
* במידה שחיינו הפנימיים הבאים לידי גילוי בלשון חשובים יותר, כן אנו מוסיפים יותר לאוצר הלאומי הבלתי נראה.
* הרופאים ממליצים לאכול במידה ולהתעמל כל בוקר.
הדוגמה הראשונה מאת רחל כצנלסון־שזר. את הדוגמה השנייה המצאתי בעצמי, אף על פי שאני מעדיף להביא דוגמאות שאמרו אנשים אחרים.
מה שטהרני הלשון לא אוהבים זה השימוש ב"במידה ו־" ו"במידה ש־" בתור מילות תנאי. יש לא מעט אנשים שחושבים ש"במידה ו־" שגוי וצריך לתקן אותו ל"במידה ש־", אבל זו אגדה. יש הרבה אגדות כאלה על לשון ויום אחד אכתוב עליהן ספר שלם. מי שרוצה ללכת לפי הטהרנים, צריך בדרך כלל לתקן את שני הצירופים האלה למילת התנאי הפשוטה והמוכרת "אִם", אלא אם כן הוא באמת מדבר על מידה.
אם יש מישהו שאוהב לכתוב דווקא "במידה ו־", אשמח מאוד שיסביר לי למה. אני רציני לגמרי.
לגבי השאלות האחרות – אלה שאלות נפוצות מאוד. את התשובות הנפוצות אתה יכול למצוא בדף ויקיפדיה:לשון. העניין הוא שאני לא לגמרי עומד מאחורי התשובות הנפוצות האלו ולכן לא אוּכַל לתת לך תשובה ודאית. הצרה עם לשון, כמו עם כל המדעים האחרים, היא שככל שיודעים יותר, מגלים כמה לא יודעים.
תודה רבה עיל המידע.