חיים רמון: "קדימה תהיה מפלגת שלטון וזה יהיה יותר מוקדם מאשר מאוחר!"
ארכיון לחודש: יוני, 2009
מכתב לכבוד סיום שנת הלימודים מדיקן הסטודנטים של האוניברסיטה העברית:
שנת הלימודים נפתחה במועדה, למרות החשש שהעיב על כך והיא אף הסתיימה במועדה – בניגוד לשנתיים שקדמו לה. אני מקווה שלאחר סיום המבחנים והעבודות תוכלו להקדיש את חופשת הקיץ למימוש תכניותיכם האישיות – עבודה, חופשה, טיול ואגירת כוחות לקראת השנה הבאה. החלק הארי מביניכם ישוב לספסלי האוניברסיטה העברית עם תום חופשת הקיץ, וחלקכם, אשר סיימתם את התואר לו נכספתם, יוצא לעולם העבודה וההגשמה המקצועית. אני מאחלת לכולכם קיץ נעים, מהנה, מועיל ורגוע.
א. מה הבעיה פה?
ב. האם עוד יש לי סיכוי לקבל תואר?
אני בדרך כלל ממלא חידונים ומבדקי אישיות בפייסבוק רק אם יש לי עניין מיוחד במבנה הטכני שלהם או אם יש לי הזדמנות ללמוד משהו על הרקע התרבותי של מחבריהם.
למשל, חידון "מה המזל שלכם?"
הפתיל שלי קצר ביותר בכל הנוגע לאסטרולוגיה, אבל תהיתי – למה בעצם לעשות חידון כזה, אם היישום הזה פשוט יכול להציץ בפרופיל ולברר מה המזל שלי לפי תאריך הלידה? אז הצצתי, סימנתי מהר מהר את התשובה הראשונה לכל שאלה, ולמרבה הפלא יצאתי בתולה ולא גדי. כלומר, הם כנראה באמת התייחסו לתשובות. אנשים מתאמצים בשביל דברים הזויים מאוד.
חוץ מזה, לפני עשרה ימים איזו מוכרת תכשיטים זולים ביפו ניחשה את המזל שלי אחרי שהחלפתי אתה משפט וחצי. זה הימור לא רע: ההסתברות היא שעבור אחד מכל שנים עשר אנשים היא תנחש את זה נכון, ורוב האנשים לא יגידו לה שהיא סתם טועה, אלא יפתחו שיחה שבסופה הם אולי יקנו משהו, ולמרות נודניקים שונאי הורוסקופים כמוני כנראה עדיין שווה לה להסתכן.
(מתמטיקאים, תקנו אותי אם טעיתי בהסתברות.)
שירה היא אחד הגורמים החשובים בקביעת תקן ספרותי לשפה.
איך יודעים שאפשר להפסיק להתבייש בשגיאות בדיבור בעברית? כששירה לא תואמת את כללי הדקדוק, אבל תואמת את הכללים העתיקים שקובעים מה זה שירה יפה – אלה לא שגיאות.
"תהיה בסביבה", שלום גד:
כְּשֶׁתִּגְמֹר לַעֲבֹד, תִּלְבַּשׁ עֲנִיבָה
וְתִהְיֶה בַּסְּבִיבָה, תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה,
וֶכְּשֶׁתִּגְמֹר לַאֲסׁף קְלָפִים לְשָׁנָה,
תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה, תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה,
כִּי אַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ.לֵךְ תָּבִיא תַּפְרִיטִים בְּשֶׁבַע שָׂפוֹת
וְתִהְיֶה בַּסְּבִיבָה, תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה,
וְלֵךְ תָּבִיא פֵּרוֹת יָם בֶּשְׁתֵּי מְזְוָדוֹת
אֲבָל תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה, תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה,
כִּי אַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ.
גם אם שלום גד היה משורר שכותב ולא זמר, עדיין היה צריך לנקד את המילים המודגשות לא לפי התקן הדקדוקי. מדוע? כי בשירה טובה יכולים להיות חרוזים לא רק בסופי שורה אלא גם במקומות אחרים:
- לפי הדקדוק נכון לנקד וּכְשֶׁתִּגְמֹר; אבל אז נשברת ההקבלה הצלילית עם כְּשֶׁ־ בשורה הראשונה.
- לפי הדקדוק נכון לנקד לֶאֱסׁף; אבל זה נשברת ההקבלה הצלילית עם לַעֲבֹד.
- לפי הדקדוק נכון לנקד בִּשְׁתֵּי; אבל זה נשברת ההקבלה הצלילית עם בְּשֶׁבַע. (בחוברת כתוב "בשתי" ובשיר המוקלט אני בכלל שומע שגד שר וְשְׁתֵּי ואין לי הסבר לזה.)
אפשר לקרוא לזה "דוחק השיר": חריגה מהדקדוק לשם יופי השיר. אבל ברור הרי שמדובר ביותר מזה – בעברית מדוברת רוב הזמן לא אומרים וּכְשֶׁ־, אלא וֶכְּשֶׁ־. השמרנות אומרת שצריך לומר וּכְשֶׁ־, אבל השירה נותנת לגיטימציה לוֶכְּשֶׁ־.
שלום גד מופיע באוגנדה בירושלים ביום שלישי ה-30 ביוני.
ברוך ה' אלוהי ישראל אשר לא השבית לחכמה גואל,
דורש להבין דרכה ודעת נתיבה שואל,
ואם מעטו דורשיה ומטו ידי שוחריה ומבקשיה
תהי כאישה געולה ועזובה ואשת כסילות בעולה ואהובה
ויום יום האיוולת הרה ויולדת והחכמה עקרה ואיננה נפקדת
ויד הסכלות חזקה ורגל השכל מועדת
ואם התבונה שכולה וגלמודה וזוללה ומרודה
יצאוה בניה ופסו אמוניה, וספו מביניה,
תחת היותה דגולה מרבבה, מגברת חיילים וצבא,ותלך האיוולת הלוך וגבור, והחכמות היו הלוך וחסור,
ויותר מהמה חכמת הלשון אשר היא ראש לכל החכמות,
וסולם אל כל המעלות הרמות,
ואם איננה קודמת במניין היסודי,
היא האדן העמודי וקודמת בסדר הלימודי.
פרצו אווילים גדריה, והורידו לארץ שעריה
וקרקרו קירותיה וערו יסודותיה
ושברו בריחיה ודלתותיה עד רדת חומותיה,
והסיגו גבוליה והשחיתו יבוליה
ושונים שינו טעמה, ושועלים חיבלו כרמה,
כרמה הסמדר, ופריה פרי עץ הדר,
נחמד למראה ולהשכיל, טוב למאכל ולהכיל.
אני במקצוע הנכון.
אחלו לי הצלחה במבחנים.
השורות למעלה לקוחות מהקדמת המתרגם ר' יהודה אבן תיבון ל"ספר הרקמה" של ר' יונה אבן ג'נאח.
