שואלים אותי הרבה מאוד למה אני לומד קטאלונים / קטלאן / קטלונית / קטלנית / קאטאלאנית.

אז קודם כול, אני מעדיף לקרוא לשפה הזאת בעברית בשם "קטלאנית" – כך כתוב בשנתון האוניברסיטה העברית ויש מאחורי זה גם היגיון לשוני. אני בדרך כלל ממעט באל"ף כאם קריאה במילים לועזיות, אבל אני ממש לא רוצה שהמילה כה חביבה תהיה קטלנית, ואם כבר אל"ף, אז אחרי הלמ"ד, כי זו ההברה המוטעמת. אני לא מתלהב מ"קטלונית"… ואללה לא יודע למה.

אז למה אני לומד את השפה הזאת:

תשובה קצרה, חלק א': כי זה מגניב.

תשובה ארוכה, חלק א': כי אני מתעניין בשפות שיש מאחוריהן סיפור. מאחורי הקטלאנית יש הרבה סיפורים מעניינים – ספרות יוצאת מן הכלל שנשכחה בצל הספרויות השכנות – האיטלקית, הצרפתית והספרדית; תקופות של דיכוי; תקופה של תחייה. וגם סיפורים מוזרים יותר, למשל הוויכוח הפוליטי הטיפשי על השם של השפה המדוברת בוולנסיה. אף פעם לא למדתי בצורה מסודרת בלשנות חברתית (סוציולינגוויסטיקה בלעז), אבל אני חושב שהסיפורים האלה הם חלק בלתי נפרד מהמערכת הלשונית עצמה, ולכן אמורים לסקרן בלשנים. וגם למדתי קצת כבר צרפתית, איטלקית, ספרדית ולטינית, אז באמת קטן עליי קטלאנית, במיוחד כשספרי לימוד שלה כה טובים (ר' בהמשך).

תשובה קצרה, חלק ב': כי המרצה לקטלאנית באוניברסיטה העברית נחמדה מאוד.

תשובה ארוכה, חלק ב': כי לאנשים שאכפת להם מעברית יש מה ללמוד מאנשים שאכפת להם מקטלאנית: איך מתלהבים מהשפה שלך; איך שומרים על תקן ספרותי, ובאותו זמן נותנים לאנשים חופש לדבר ולכתוב איך שבא להם; איך מסדרים את הכתיב אחרי מאות שנים של אנרכיה וחוסר אחידות; איך תומכים בסופרים, משוררים ומוזיקאים שיוצרים בשפה הזאת; איך יוצרים קהילה בעזרת שפה ולא רק בעזרת רובים ופוליטיקה; איך מחזיקים תעשייה כה מפוארת של הוצאת ספרי עיון ומילונים בלי להתחשב יותר מדי בביקוש, אלא בצורך בקיומם של הספרים הללו; ועוד הרבה.

תשובה קצרה, חלק ג': כי אני רוצה לשתות קפה עם הקריינית בעלת הקול המתוק של תשדירי השירות ברדיו איקאט אפה אמה. (זה בסדר, אשתי יודעת את זה.)