[אני נוהג מדי פעם לתקן שגיאות כתיב ברשומות ישנות שלי. אם הרשומה הזאת הופיעה אצלכם בקורא רסס, כנראה צריך לשנות איזו הגדרה, אבל אני לא יודע איזו ואיפה. עמכם הסליחה.]

כשהתחלתי לקרוא עברית בתש"ן, מהר מאוד שמתי לב למקף שמופיע בחלק העליון של השורה ולא באמצע. הוא היה בכל הספרים והעיתונים – מחשבים לא היו אז הרבה. זה היה יפה ומיוחד ועברי. שמתי לב גם לצורות המיוחדות משהו של סימני הפיסוק האחרים – הנקודות, למשל, היו מרובעות יותר ממה שהייתי רגיל אליו ברוסית. אבל זה סתם עניין של גופן; מקף – זה באמת משהו מיוחד.

כשהתחלתי להשתמש במחשב עם דוס, לא הפריע לי משום מה היעדרם של הניקוד והמקף. בתשנ"ו, כשהשתמשתי לראשונה במעבד תמלילים גרפי – דגש 2 בחלונות 3.11 – התלהבתי מאוד מהיכולת לנקד. ניקדתי פסוקים בתנ"ך כשהייתי צריך להגיש עבודות לבית ספר.

בתשנ"ז עברתי לחלונות 95, ושם כבר התקנתי וורד. זו הייתה גרסה עברית, אבל לא הייתה שם יכולת לנקד. משום מה לא התגעגעתי לזה הרבה, וגם לא ידעתי שבחלונות 95 אפשר לנקד בעזרת קאפס לוק – זה נודע לי רק כשנה אחרי כן. אבל גם אז איכשהו לא שמתי לב להיעדרו של המקף וגם לא הפריע לי שסימני הניקוד לא מופיעים על המקשים ושאני צריך לזכור אותם.

הילוך מהיר לתשס"ט. התחלתי ללמוד בחוג ללשון העברית. ומהו קורס החובה החשוב ביותר? – ניקוד. להגיש עבודות בניקוד ובשיעורים אחרים – קשה מאוד, כי מה זה השטויות האלה – לכתוב אות, ללחוץ קאפס לוק, להיזכר במקש שבו מופיע התו שאני צריך, לצאת מקאפס לוק, נו באמת. החלק של לצאת מקאפס לוק הכי מעצבן – אני כמעט תמיד ממשיך לכתוב בג'יבריש לטיני באותיות גדולות. והיעדר המקף התחיל להפריע לי מאוד קצת לפני כן, בוויקיפדיה. מנסים שם לכתוב אנציקלופדיה מקצועית, ובלי מקף? המתנגדים לשימוש במקף טוענים טענה מוצדקת במידה מסוימת: נכון, יש מקף ביוניקוד, אבל אי אפשר להכריח את כל הכותבים שלנו להשתמש בו, כי קשה להקליד אותו במקלדת התקנית, וגם חוקי השימוש בו לא כל כך ברורים – אז עדיף לא להשתמש בו בכלל. זה עצוב, אבל יש בזה משהו נכון.

אז אמרתי – די, אני לא נכנע. אני מתקן את זה.

ניסיתי להקליד עם ניקוד במקינטוש – לכאורה מחשב של מעצבים, אנשים שקשורים להוצאת ספרים. במקינטוש זה שונה מחלונות קצת – גם כן על מקשי המספרים, אבל קצת הצדה. מערכות לינוקס לכאורה תומכות בניקוד וכוללות תמיכה בארבעה תקנים של מקלדת עברית – מקלדת Israel בלי פירוט נוסף, מקלדת LyX שבה הניקוד מפוזר באותיות, מקלדת Tyro של SIL, שמסוגלת להקליד אפילו טעמי מקרא (SIL זה ארגון של נוצרים שאוהבים תנ"ך ומספקים בין היתר כלים נהדרים לעברית ולכל שפה אחרת שקשורה לתנ"ך ולתרגומו), וגם מקלדת פונטית שלא ניסיתי בכלל. אבל ההפעלה של זה באמת, כמו הרבה דברים בלינוקס, דורשת כל מיני הגדרות שלא קיימות בהתקנה הרגילה. אמרתי: מכאן אני מתחיל – אבקש ממפתחי אובונטו לכלול תמיכה בניקוד ומקף ישר מהקופסה. אבל אז חשבתי – איך הם בדיוק יעשו את זה? ימציאו את הגלגל? או שיש אולי איזה תקן?

חיפשתי באתר מכון התקנים את תקן המקלדת והסתבר שאי אפשר לקרוא אותם ברשת. אז הרמתי טלפון לשם והגעתי לספרייה. הספרנית הנחמדה מצאה בשבילי את התקן והקריאה לי באדיבות רבה חלקים ממנו. כבר מההקראה שלה הבנתי שיש בו בעיות והחלטתי לבוא לשם ולבדוק את הנושא מקרוב. הלכתי לשם בחופשת הסמסטר, דפדפתי בחוברת, מצאתי המון סתירות פנימיות.

מבחר קטן מהבעיות הנוכחיות בתקן:

  • בעצם יש בתקן הזה צירוף מקשים שמייצר מקף – אלט-מינוס. אבל לפי התקן לא חובה ליישם אותו. מיקרוסופט דווקא יישמו את הצירוף הזה, אבל הוא מייצר את התו רפֿה – זה הקו מעל פ"א במילה הקודמת. זה שימושי ביידיש ודומה קצת למקף, אבל זה לא המקף האמתי.
  • התקן מגדיר שהוא לא עוסק במראה החיצוני של המקלדת וכמה סעיפים אחרי כן מגדיר שהאותיות הלטיניות הקטנות לא יצוירו על המקשים. אם אפשר לדרוש לא לצייר אותיות קטנות, אז אולי אפשר לדרוש כן לצייר את סימני הניקוד?
  • למה בעצם התקן מגדיר שזו צריכה להיות "מקלדת עברית לטינית"? יש עוד שפות שכך מוותרות על חלק גדול מהתווים שלהן עצמן לטובת אלפבית זר? המקלדות התקניות לערבית, רוסית, יוונית, תאילנדית ושפות הודיות לא כוללות לטינית ובמערכות הפעלה עכשוויות כבר כמה שנים טובות אפשר לעבור בקלות משפה לשפה על ידי צירוף מקשים פשוט (אלט-שיפט בחלונות ובאובונטו). אפשר להבין את האנשים שרגילים לכתוב באנגלית על ידי לחיצה על שיפט וכתיבה באותיות גדולות, וגם אני עושה את זה לפעמים. אבל אפשר להיפטר מההרגל המגונה הזה והרי ההוכחה: מישהו זוכר מהו צירוף המקשים שבעזרתו עברו בדוס בין עברית ואנגלית? ברור שלא. אני לא זוכר. כי הדברים החדשים שיש לנו טובים יותר. אז הגיע זמן לעשות עוד צעד ולהחזיר לידינו את האלפבית שלנו, כולו – עם הניקוד והמקף העברי האמתי.

שאלתי את הספרנית מה אני יכול לעשות אם אני חושב שיש בתקן שגיאות – והיא פשוט אמרה לי לדבר עם המהנדס האחראי על התקן שישב במשרד ממול. ודיברתי אתו והסברתי לו את הבעיות עם המקף ועם הניקוד. "וגם," אמרתי לו, "כתוב פה שאתם אמורים לדון על עדכונים לתקנים מדי חמש שנים, והתקן הזה עודכן לאחרונה ב-2004, אז תדונו בעדכונים לזה השנה?" והוא היה נחמד מאוד ואמר שכן ואפילו הזמין אותי לדיון.

איזה קטע.

בשבוע שעבר התקיימה הפגישה. קצת חששתי לקראתה, כי לא ממש הכנתי שיעורי בית – הצעות מעשיות לשיפור המקלדת. אבל החששות התפוגגו. קודם כול, זה לא היה דיון אמתי, אלא דיון פנימי ולא רשמי של אנשי מכון התקנים וכמה אורחים שמתכנסים כל כמה זמן כדי לדון בתקינה שנוגעת לטכנולוגיה וללשון. שמחתי לראות שם אנשים מעמותת המקור לתכנה חופשית וקוד פתוח בישראל, שייצגו יפה את הטכנולוגיות הנכונות והבינו את הצורך בשינוי. האלוף בדיון היה איש מכללת שנקר, שדיבר ברהיטות יוצאת מן הכלל בדיוק על הבעיות שהעליתי למעלה. לא דיברתי שם הרבה, כי הוא ביטא היטב את כל מה שהציק לי והרבה יותר מזה, אבל איש מכון התקנים שניהל את הדיון אמר שהדיון מתקיים ביזמתו של מר אמיר אהרוני. איזה קטע, פשוט קטע. כל אחד תורם את מה שהוא יכול.

המסקנה בדיון הייתה שצריך לעשות לתקן הנוכחי רוויזיה. לצערי הרב לא היה בדיון נציג של מיקרוסופט. יש לי התנגדויות לדברים רבים שהחברה הזאת עושה, אבל מי שיצטרך ליצור ולהפיץ את התכנה שתיישם את התקן המשופר זו בעיקר היא, אז כדאי שהיא תשתתף. אמרתי שם גם שכדאי גם שמישהו מהאקדמיה ללשון ישתתף ולו רק כדי להגדיר את הצרכים של הלשון כיום. אחד מהנוכחים גיחך על זה – "אבל איך אפשר להשיג אותם בכלל? הם רק עונים לטלפון שעתיים ביום והוא תפוס כל הזמן." מחיתי בתוקף נגד השמועה הזדונית הזאת, שמופצת כנראה בגלל המאמר Realistic Prescriptivism של גלעד צוקרמן יפה הבלורית, שכן קל מאוד להשיג את האקדמיה בדואר אלקטרוני. ואני בטוח שיהיה לאקדמיה מה לומר, אם תישאלנה השאלות הנכונות. שהרי מדובר בגיחוך: האקדמיה נאלצת להגדיר בכללי הפיסוק שצריך להשתמש במקף ובקו מפריד, "אם הדבר אפשרי"! אז צריך להפוך אותו לאפשרי!

וצריך שישתתפו בדיון גם: נציג של גוגל, שיצטרכו להתאים את מנוע החיפוש לשינויים אפשריים בדפוסי הכתיבה בעברית – יותר ניקוד, יותר שימוש במקף; נציגים של יבואני מקלדות; נציג של משרד החינוך, שהרי מלמדים ילדים היום בבתי ספר להשתמש במחשב; נציגים של בעלי צרכים מיוחדים – עיוורים, פגועי גפיים וכיו"ב; נציגים של הוצאות ספרים ועיתונים; של עורכים לשוניים; של עובדי תעשיית הדפוס. וכולי. אני בעד דיון רחב בנושא – הרי זה נושא שנוגע לכולם.

אז ייקח אולי עוד חודשים עד שיתקיימו הדיונים האמתיים ועד שהתכנה הנחוצה תיכתב ותופץ ועד שהמקלדות יתחילו לקבל צורה חדשה עם תווי ניקוד. אבל הנה, התנעתי את זה – והתחושה פשוט מצוינת.