אותיות

אני לא כל כך יודע איך מלמדים בישראל לקרוא, כי לא למדתי פה ביסודי.

אז אם אני תוקף מורה, תלמיד, בית ספר, סופר, עורך לשוני וכיו"ב על הצורה שבה הם כותבים או מלמדים לכתוב, יש סיכוי טוב שאני מטומטם ותוקף מחוסר ידע.

וחוץ מזה עברית אינה שפת אמי.

ועכשיו, אחרי ההקדמה הזאת, אדבר על משהו שאני כן יודע – איך לימדו לקרוא בברית המועצות.

אז קודם כול, אני ידעתי לקרוא די טוב כבר בגיל ארבע. ההורים שלי קנו לי פסנתר וספרי לימוד תווים, ושלחו אותי למורה די טובה. ומה יש בספרי לימוד תווים למתחילים? נכון, מילים מתחת לתווים. אז למדתי תווים ואותיות בערך באותו זמן. אבל אני די בטוח שלא הייתי היחיד שידע לקרוא שנים לפני כיתה א'. התפלאתי שבכלל מבזבזים שם זמן על אותיות. פעם אחת המורה שאלה משהו והוסיפה: "אני רוצה שייגש ללוח תלמיד ויענה על השאלה, אבל אני רוצה שזה יהיה מישהו שלפני כיתה א' לא ידע אפילו אות אחת." רק ילד אחד הרים את היד וכמה ילדים אחרים השמיעו קריאות התפעלות. מאז אני תוהה אם האחרים שלא ידעו אותיות התביישו להרים או שמא הוא שיקר.

ולכן התפלאתי מאוד כאשר לא מעט ישראלים אמרו לי שהם לא מלמדים את ילדיהם לקרוא ומחכים שהם ילכו לכיתה א'. גם אילו גרתי ברוסיה, לא הייתי מחכה לבית הספר שילמד את הילדים לקרוא. (לכתוב זה סיפור אחר – כללי הכתיב הרוסיים קצת יותר קשים מקריאה והרבה ילדים טועים, אבל הרוב לומדים לכתוב עם מעט מאוד שגיאות כבר בסביבות כיתה ה' לכל המאוחר. אבל הפעם, לצורך העניין, נדבר בעיקר על קריאה.)

אז איך לומדים לקרוא? מִבּוּקְוָאר (Букварь) – ככה קראו לזה בזמני; בתקופות אחרות קראו לזה גם אַזְבּוּקָה (Азбука). הקישור מוביל לאתר עם כל עמודי הבוקוואר, וכאן אביא לכם פנינים אחדות. אם הקישור לא עובד, כתבו לי ואשלח לכם את כל העמודים. תרגישו חופשי להעיר ולשאול שאלות.

בוקוואר, כריכה

מה רואים על הכריכה? תלמיד ותלמידה בתלבושת אחידה. והיא הייתה אחידה מאוד. קראתי איפשהוא שמאזור לאזור במדינה יכלה להשתנות הדוגמה של התחרה בשמלה של הבנות, ולא יותר מזה. הדמויות הקטנות מלמעלה בכיוון השעון הם מוּרְזִילְקָה – דמות מעיתון הילדים הנפוץ ביותר, בּוּרָטִינוֹ – הגרסה הרוסית של פינוקיו, ונֶזְנַיְקָה ("לא־יודע") – דמות מספר ילדים ידוע.

בוקוואר, מבוא

בשלב הזה התלמידים עוד לא אמורים לדעת לקרוא, אז המבוא הזה יוצא דופן. הם לא אמורים לקרוא אותו. אני לא זוכר מה בדיוק עשתה אתו המורה. אולי פשוט הקריאה לנו.

אבל כן מעניין מה כתוב בו (בקיצור קל):

ידיד יקר!

היום אתה מתחיל את דרכך לארץ נפלאה – ארץ הידע! אתה תלמד לקרוא ולכתוב, תכתוב לראשונה את המילים הכי יקרות וקרובות לכולנו: אימא, מולדת, לנין.

בית הספר יעזור לך להפוך לאזרח אוריין וחרוץ של המולדת הגדולה שלנו – ברית המועצות.

אנו מברכים אותך עם תחילת הלימודים ומעניקים לך את ספר הלימוד הראשון – בוקוואר. שמור עליו! הוא יפתח לך דלת לעולם של ספרים חדשים ומעניינים. ממנו תלמד כמה גדולה ונפלאה המולדת שלנו, כמה עושים אנשים סובייטיים כדי שבכל העולם תמיד יהיה שלום!..

היה שקדן וחרוץ!

דרך צלחה, ידיד יקר!

לנין, על ההתחלה. האם זה טוב או רע? תתפלאו, אבל אין לי תשובה. חריצות ואוריינות הם דברים חיוביים, אין ספק; וגם שלום, אף על פי שזה קצת שקר, שהרי באותה תקופה ברית המועצות ניהלה מלחמה די מוזרה באפגניסטן.

בוקוואר, עמוד 2

ומה מופיע מיד אחרי המבוא ורשימת האותיות? נכון, תמונה גדולה־גדולה של לנין. פולחן אישיות? כן, אבל קחו בחשבון שהמשטר הקומוניסטי בראשות לנין יזם מיד אחרי ההפכה את תכנית ביעור הבערות – הוראת ידע קרוא וכתוב לכל העם. אז האם הוא נמצא כאן על תקן מנהיג פוליטי או על תקן מורה? כלומר, אילו כתבו ספר כזה בישראל, האם היו שמים תמונה של הרצל או של בן יהודה? (מצד שני גם מחברי הספר הסובייטי היו יכולים לשים פה תמונה של שר החינוך של לנין, אנטולי לוּנָצַ'רְסְקִי. טוב, נעזוב את זה בינתיים.)

אז נתקדם בעוד עמוד:

בוקוואר, עמוד 3

"המולדת שלנו – בריה"מ!"

לא "רוסיה", מה פתאום. המילה "רוסיה" לא הייתה קיימת באוצר המילים של הילדים, ונדירה למדי גם בזה של המבוגרים.

שימו לב גם לרקורסיה קטנה: אחת התלמידות מחזיקה בוקוואר ביד.

בוקוואר, עמוד 9

עוד לא הגענו לאותיות. עכשיו אנחנו לומדים כמה עמודים של תמונות – טבע, עיר, משפחה. הסבא והנכד רואים בטלוויזיה את "נו, פוגודי!", סדרה מצוירת נפלאה. אבל שימו לב לקווים הקטנים ליד לציורי החפצים למטה: עוד לפני האותיות מסבירים לילדים מה זה הברות והטעמות.

בוקוואר, עמוד 11

מתחילים עם האות А. (היא נקראת אָה, אל תגידו אֶי, בחייכם, זה לא אנגלית.) שימו לב שמתחת לאות הדפוס כתובה אות בכתב יד – בכיתה א' מלמדים את כולם לכתוב באותו כתב יד בדיוק. בכיתה ב' כבר מותר להתפזר ולכתוב איך שרוצים, אבל עדיין יכולים להוריד ציון על כתב לא ברור; לי הורידו את הציון על זה הרבה פעמים. שימו לב גם לתרשימים המשונים מתחת לפרחים – הם מראים את מבנה המילה, ההברות, ההטעמות, צירופי הצלילים. הפרח הוורוד משמאל נקרא астра (אַסְטְרָה); באדום מסומנות התנועות, והמשבצות עם האלכסון הן צירופים של של תנועה ועיצור. התג מעל התרשים מסמן הטעמה. לצירופים הצבעוניים האלה קראו слияние (סְלִיָּנִיֶּה, התמזגות) והכריחו אותנו ללמוד כל מיני סוגים שלהם. לא לגמרי הבנתי למה, אז אני לא יודע אם זה טוב או רע.

בוקוואר, עמוד 23

אחרי עוד כמה תנועות בסיסיות הגענו לעיצורים. מתחילים מ-Н (אֶן, לא אייץ'). ראיתם כמה אנשים סובייטיים עושים למען השלום? לסוס צועקים "נוֹ! נוֹ! נוֹ!" – בעברית זה "דיו". את חיילי הצעצוע מוביל וסילי איבנוביץ' צ'פייב, ולא צריך להסביר לילד רוסי מי זה, כי הוא כבר ראה אותו בסרטים בטלוויזיה. וברמת הוראת האותיות, שימו לב לצבעים השונים של הצירופים: כחול מסמן עיצור "קשה" וירוק מסמן עיצור "רך". בשפה מדעית יותר ה"רכים" נקראים "מחונככים". רוב העיצורים הרוסיים הופכים להיות מחונככים לפני תנועות מסוימות, שאחת מהן היא И (אִי).

בוקוואר, עמוד 29

למדנו כבר מספיק אותיות כדי לתת שמות לשני מטוסים שמייצרים בברית המועצות: טוּ (טופולב) ואַן (אנטונוב). ועוד לא הזכרנו את סוחוי, יקובלב ומיג.

בוקוואר, עמוד 38

קומביין תוצרת ברית המועצות קוצר תבואה תוצרת ברית המועצות ומעביר אותה למשאית תוצרת ברית המועצות, ולא סתם משאית, אלא זיל 130. בשנות השמונים הדברים העיקריים בחדשות בברית המועצות היו הידיעות על שיאים חדשים בנתוני התבואה (שהלכו ונהיו יותר ויותר מזויפים עם הזמן), מירוץ החימוש (שאמריקה הייתה אשמה בו, כמובן) והמלחמות בלבנון וב"גדה המערבית של נהר הירדן" (אף פעם לא קיצרו ל"הגדה המערבית"). אותן שלוש תמונות כל יום: קומביינים, רונלד רייגן הרשע, ורעולי פנים ערבים, שהיו אמורים להיות הטובים, אבל נראו, מה לעשות, מאיימים.

ושימו לב לטבלה למטה: היא מתמלאת ככל שלומדים עוד ועוד אותיות. תנועות באדום, עיצורים בכחול. עיצורים קוליים למעלה, בלתי קוליים למטה. בארץ למדתי על קוליים ובלתי קוליים בעברית רק בכיתה ח'; האם לומדים את זה פה גם ביסודי ואני פשוט לא יודע?

בוקוואר, עמוד 42

והנה שוב ידידנו לנין, הפעם מלווה במורו ורבו קרל מרקס. תמונות רבות של לנין ומרקס היו תלויות בכל בית ספר, ובבתי ספר רבים היה גם פסל של לפחות אחד מהם. הילד עם העניבה האדומה הוא פיונר – חבר תנועת הנוער הקומוניסטית שמיועדת לתלמידים בגיל החטיבה (בערך כיתה ג'־ד' עד ח'). תנועת הנוער הקומוניסטית לילדי היסודי ("ילדי אוקטובר") הייתה די פורמלית וכולם התקבלו אליה באותו יום, בנובמבר בכיתה א'. תנועת הפיונרים הייתה כבר עניין קצת יותר רציני: כולם התקבלו להיות פיונרים, אבל תלמידים מצטיינים התקבלו מוקדם יותר, וגם ציפו מהם לבוא מדי פעם לפעולות וטקסים.

בוקוואר, עמוד 54

המורה מחזיקה ביד את החוקה, לכבוד "יום החוקה" (7 באוקטובר); אפשר לסמוך על כך שילמדו אותו עמוד בכל ספר לימוד באותו יום בכל המדינה. "בריה"מ – ארץ הסובייטים! אצלנו בארץ כולם שווים. גדולה ויפה ארץ הסובייטים. לארץ הסובייטים – תהילה!" מצד אחד – שטיפת מוח יסודית על ההתחלה. מצד שני, החוקה הזו באמת הייתה שוויונית ודמוקרטית, חוץ מהקטע של חד מפלגתיות. והשוויוניות כמובן לא באמת התקיימה.

בוקוואר, עמוד 64

"סימה וזינה גידלו ורדים. גדלו הוורדים – אדומים וורודים! זינה וסימה הביאו ורדים ללוחם־וטרן. הוא לחם למען השלום עלי אדמות." החג הלאומי הגדול והאהוב ברוסיה הוא יום הניצחון – ה־9 במאי. ניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה, היא מלחמת העולם השנייה. מסורת של 9 במאי שעוד קיימת ברוסיה – חיילי המלחמה הפטריוטית הגדולה יוצאים לרחובות עם מדים ועיטורים וילדים מביאים להם פרחים בצורה ספונטנית.

בוקוואר, עמוד 79

תלמידים מתקבלים ל"ילדי אוקטובר", תנועת הנוער הקומוניסטית לילדים ביסודי. כל ילדי כיתה א' נרשמו לתנועה ה"התנדבותית". כמו עם החוקה, המיקום של התמונה בספר מתואם עם הזמן שבו אמורים ללמוד את העמוד הזה בכיתה (תחילת נובמבר, יום השנה להפכה).

בוקוואר, עמוד 90

"תחי מקב"מ! יחי אוקטובר!" אחת הפאדיחות של השלטון הקומוניסטי זה קביעת תאריך החג הלאומי – יום השנה ל"מהפכת אוקטובר הסוציאליסטית הגדולה". את החג של מהפכת אוקטובר קבעו ל־7 בנובמבר, כי תיקנו את כל לוח השנה והזיזו אותו קדימה בהתאם לשאר העולם. התיקון הזה היה טוב, אבל הזזת החג שבשמו מוזכר אוקטובר לחודש נובמבר הייתה קצת מוגזמת.

תהלוכות "עממיות" ב־7 בנובמבר וגם ב־1 במאי היו מסורת קבועה. הן לא היו לגמרי עממיות, אלא מאורגנות. נו מה לעשות. גם בישראל אין ממש שירים וריקודים עממיים – "הורה" ו"הבה נגילה" נוצרו על ידי אנשים מאוד מוגדרים.

בוקוואר, עמוד 101

יורי גגארין, טייס החלל הראשון – לב ההסכמה הלאומית של כל הזמנים. אי אפשר שלא לאהוב אותו.

בוקוואר, עמוד 116

בעמודים הבאים מביאים כמה דוגמאות לספרות טובה אמתית – פושקין, טולסטוי, מאיאקובסקי. האם מביאים לילדים בכיתה א' בישראל לקרוא מיד אחרי שהם סיימו את הא"ב יצירות אמתיות של עגנון, טשרניחובסקי, אלתרמן, ביאליק, מנדלי, גפן או גרוסמן?

אלכסנדר סרגייביץ' פושקין – סופר רוסי גדול. כל העולם מכיר את שמו של פושקין, קורא את יצירותיו. א. ס. פושקין – הוד והדר של מולדתנו.

האם אתם יודעים מאיזו אגדה של פושקין השורות הבאות?

זה אומר שיש סיכוי טוב שההורים הקריאו כבר את הספר הזה לילדים. מדובר באגדת צאר סאלטן.

בוקוואר, עמוד 125

שיר חמוד ונכון מאוד:

למד את האותיות האלה,
יש שלושים וקצת,
ובשבילך הם מפתח
לכל הספרים הטובים,

…

תמצא דוגמאות לאומץ
בספר האהוב עליך.
תראה את כל ברית המועצות,
את כל כדור הארץ מהמגדל הזה.

ארצות נפלאות תגלה לך
הדרך מ־А עד Я.

כשהאחיינית שלי שואלת אותי למה היא צריכה ללמוד לקרוא, זה מה שאני אומר לה – שככה היא תוכל לקרוא בעצמה את כל הספרים הטובים. ולא זכרתי בכלל את השיר הזה מהבוקוואר!

ושימו לב שוב לטבלה למטה – עכשיו היא מלאה. סיימנו את כל האותיות: יש זוגות של עיצורים קוליים ובלתי קוליים ותנועות מרככות ולא מרככות, ויש סימנים של "קשה" ו"רך" בלבן בסוף (הם לא עיצורים ולא תנועות).

בוקוואר, עמוד 130

ואיך אפשר בלי עוד טיפה לנין לקראת הסוף?

לנין רצה בלהיטות שילדים יגדלו להיות קומוניסטים יציבים. קרה שהוא היה מתלוצץ עם איזה שהוא ילד ואחר כך שואל: "נכון שתהיה קומוניסט?" ואפשר היה לראות שהוא רוצה שהבחור יגדל להיות קומוניסט. – נ. ק. קרופסקאיה

נ. ק. קרופסקאיה הייתה אשתו של לנין. גם ברוסית הטקסט הזה נשמע די צולע.

בוקוואר, עמוד 127

ובעמוד האחרון – הימנון ברית המועצות.

חמשה עשר ילדים בבגדים לאומיים של כל אחת מחמש עשרה הרפובליקות של ברית המועצות עומדים ביחד עם פרחים:

הברית שלא תיהרס של רפובליקות חופשיות
איחדה לנצח רוסיה הגדולה.
תחי את שנוצרת על לפי רצון העמים,
חזקה ומאוחדת – ברית המועצות!

התפארי, מולדתנו החופשית,
מעוז נאמן של אחוות העמים!
המפלגה של לנין – הכוח של העם
מובילה אותנו לניצחון הקומוניזם!

כל מילה פה – שקר. הברית נהרסה. הרפובליקות לא היו חופשיות ונוהלו ממוסקווה ביד קשה. ממש לא כל העמים של ברית המועצות שמחו כאיש אחד להצטרף לברית. המפלגה בגדה כבר בשנות השלושים ברבים מהעקרונות של לנין, שלכתחילה לא היה צדיק. ועכשיו ההימנון הזה כבר התיישן רשמית, כי הקומוניזם, לנין ומפלגתו זה כבר לא להיט וברית המועצות כבר לא קיימת. אבל רוסיה אחרי כמה שנים של התחבטויות אימצה את המנגינה הישנה – והמוצלחת! – של הימנון ברית המועצות וביקשה מאותו המשורר לעדכן את המילים. הוא עשה עבודה גרועה מאוד ויצא מצב מגוחך: מעט מאוד רוסים מכירים טוב את המילים החדשות, ואם כבר מכריחים אותם לשיר בטקסים, שרים את ההימנון הישן, כי הוא לפחות מוכר והמילים מתחרזות טוב.

אבל הכי חשוב: האם בסוף המחצית הראשונה של כיתה א' ילדים ישראלים יודעים לקרוא את התקווה?

---

האם יש לי מזה מסקנות כלשהן מה צריך לעשות עם לימודי הקריאה בארץ? לא ממש. אני יודע איך אני למדתי ואני חושב שזה היה לא רע. אפילו עם לנין וכל זה. מה כל כך רע בלהתגאות שטייס החלל הראשון בא מהמדינה שלך או בזה שהמדינה שלך גדולה או בזה שהמדינה שלך מייצרת מטוסים? ומה כל כך רע בללמד את היסודות המדעיים של תורת ההגה כבר בכיתה א'? אבל כתבו תגובות, תקנו אותי, האירו את עיניי, ספרו לי חוויות מהיסודי.

וכמובן, זכרו – במודע או שלא במודע, הספר הזה השפיע על כל מי שלמד בבית ספר בברית המועצות עד סוף שנות השמונים. עכשיו שראיתם אותו, יש סיכוי שתבינו קצת אחרת את העולים מרוסיה וגם את הרוסים שגרים שם ושאתם שומעים עליהם בחדשות.

מקווה שנהניתם.