…ואחרון חביב בינתיים – דניאל בן סימון ממפלגת העבודה.
את נאומו הוא פתח במשנתו החברתית-חברתית-חברתית-חברתית-סוציאל-דמוקרטית-חברתית-חברתית-סוציאל-דמוקרטית. זה משום מה באפנה בישראל לדבר על כל הַחֶבְרָתִיּוּת וְהַסּוֹצִיאָל-דֶּמוֹקְרָטִיּוּת, אף על פי שזה ממש לא משכנע בוחרים. באיזה שהוא שלב בן סימון אמר שהוא "הולך לעזור למצוקה". איזו פליטה יפה. הוא תיקן את עצמו ואמר "עיירות מצוקה". וזה אמור להיות עיירות פיתוח, כן? סחתיין על הקריאה לילד בשמו, אבל לפחות היית מכין את הנאום מראש או משהו.
הוא גם אמר שמרצ, להבדיל מהעבודה, היא מפלגה שעוסקת רק בענייני חוץ וביטחון ולא בבעיות החברה. מעניין, זה מה שצביה גרינפלד ממרצ אמרה על מפלגת העבודה.
בשלב השאלה הזהה ביקשתי ממנו, כהרגלי, שייתן דבר אחד פרטני שהוא ישפר בתכניות הלימודים בבתי הספר והדגשתי שאני לא מעוניין בתשובה על תכניות גדולות, מקיפות ורוחביות. אישה שעמדה לידי אמרה שזו שאלה יפה. והוא אמר שצריך במשך חמש שנים להשקיע המון המון ורק בחינוך – מיליארדים! נו באמת. ניסיתי לתת לו הזדמנות ולומר לו שוב שאני מעוניין בתשובה פרטנית ולא בתכניות ענקיות, אבל הוא לא ממש התייחס. והאישה שעמדה לידי אמרה באכזבה – "הוא לא ענה לך". אכן, לא ענה. אישה יקרה וחכמה, אם את קוראת את זה וחושבת שהשאלה שלי הייתה טובה – הצביעי לבית היהודי-מפדל (ב) או לתנועה הירוקה-מימד (ה).
אכן, מצוקה. מעניין מתי מפלגת העבודה תשלוף את האמרה החבוטה "אנחנו הקמנו את המדינה".
