יא רב-רבאכ, בסוף עוד אצביע לתנועה הירוקה-מימד. הם תומכים בצורה ברורה בתוכנה חופשית. הם אפילו קוראים לה "תוכנה חופשית" ולא סתם "קוד פתוח". למה, למה הם תומכים ב"שתי מדינות לשתי עמים"?..
ארכיון לחודש: ינואר, 2009
תרגיל: קחו שם עצם בעברית שמתאר חפץ נפוץ ומוכר: דיסק, מדפסת, ארון, מיטה, תנור, מילון (טוב, זה נפוץ רק אצלי בבית).
עכשיו תוסיפו לשם העצם הזה את האות ת"ו בתחילתה וככה חפשו בגוגל: תדיסק, תמדפסת, תארון, תמיטה, תתנור, תמילון.
פעם הייתה בעברית מילת היחס "מן". היום היא קיימת בעיקר בצורת מ- וצמודה למילה שאחריה וזה דבר תקין ומתועד במילונים ובספרי דקדוק. אותו הדבר קרה למילת היחס "את". זהו, זה סופי. זה לא הולך לקרות – זה כבר קרה. קפוט. זה רק עניין של זמן עד שזה יתועד במילונים ועד שהאקדמיה תחליט שניקודה כניקוד ה' הידיעה, כלומר פתח ובאות שאחריה דגש: אֶת + הַמַּדְפֶּסֶת = תַּמַּדְפֶּסֶת.
…ואחרון חביב בינתיים – דניאל בן סימון ממפלגת העבודה.
את נאומו הוא פתח במשנתו החברתית-חברתית-חברתית-חברתית-סוציאל-דמוקרטית-חברתית-חברתית-סוציאל-דמוקרטית. זה משום מה באפנה בישראל לדבר על כל הַחֶבְרָתִיּוּת וְהַסּוֹצִיאָל-דֶּמוֹקְרָטִיּוּת, אף על פי שזה ממש לא משכנע בוחרים. באיזה שהוא שלב בן סימון אמר שהוא "הולך לעזור למצוקה". איזו פליטה יפה. הוא תיקן את עצמו ואמר "עיירות מצוקה". וזה אמור להיות עיירות פיתוח, כן? סחתיין על הקריאה לילד בשמו, אבל לפחות היית מכין את הנאום מראש או משהו.
הוא גם אמר שמרצ, להבדיל מהעבודה, היא מפלגה שעוסקת רק בענייני חוץ וביטחון ולא בבעיות החברה. מעניין, זה מה שצביה גרינפלד ממרצ אמרה על מפלגת העבודה.
בשלב השאלה הזהה ביקשתי ממנו, כהרגלי, שייתן דבר אחד פרטני שהוא ישפר בתכניות הלימודים בבתי הספר והדגשתי שאני לא מעוניין בתשובה על תכניות גדולות, מקיפות ורוחביות. אישה שעמדה לידי אמרה שזו שאלה יפה. והוא אמר שצריך במשך חמש שנים להשקיע המון המון ורק בחינוך – מיליארדים! נו באמת. ניסיתי לתת לו הזדמנות ולומר לו שוב שאני מעוניין בתשובה פרטנית ולא בתכניות ענקיות, אבל הוא לא ממש התייחס. והאישה שעמדה לידי אמרה באכזבה – "הוא לא ענה לך". אכן, לא ענה. אישה יקרה וחכמה, אם את קוראת את זה וחושבת שהשאלה שלי הייתה טובה – הצביעי לבית היהודי-מפדל (ב) או לתנועה הירוקה-מימד (ה).
אכן, מצוקה. מעניין מתי מפלגת העבודה תשלוף את האמרה החבוטה "אנחנו הקמנו את המדינה".
חברת הכנסת צביה גרינפלד (מרצ), אני מתנצל.
כשביקרת באוניברסיטה העברית ודיברת על ההתייחסות לנושא הפליטים ב"הסכם ז'נבה" – טיוטה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי שמרצ תומכת בה, הטחתי בך בזלזול שקראתי את ה"הסכם" ושכתוב שם שהפליטים לכאורה לא יחזרו, אבל יש אחרי הסעיף הזה הרבה הסתייגויות, ושבעצם הרבה פליטים כן יחזרו. ובכן, זה לא בדיוק מה שכתוב שם. משום מה זכור לי שבאמת היה כתוב שם מה שחשבתי, אבל אולי אני פשוט טועה ואולי הנוסח השתנה בארבע ומשהו השנים שעברו מאז שקראתי אותו.
אז בקיצור, אני מתנצל בכנות.
זה לא שבאמת אכפת לי מ"בעיית הפליטים" המצוצה מן האצבע. הבעיה האמתית היא שהערבים לא כל כך אוהבים אותנו ושאנחנו לא כל כך אוהבים את הערבים, ואת זה שום חתיכת נייר לא תפתור. כדי לפתור את הסכסוך צריך להשמיד כליל את כל ארגוני הטרור וללמד את כל הישראלים ערבית וזה, לצערי, ייקח לפחות שלושים שנה. צביה, אגב, אמרה שבאמת לא נראה לה שאפשר להגיע להסכם עם החמאס, ודי מפתיע לשמוע את זה ממישהי ממרצ, אם כי היא כמובן לא הציעה להשמיד אותו. בנוגע לערבית – כן, אני יודע שמרצ תומכת בכך שהשימוש בשפה הערבית יורחב ושהיא תילמד בכל בתי הספר (גם התנועה הירוקה-מימד).
ואני לא סוטה מהנושא, כי אף על פי שהייתי לא נחמד בתחילת הפגישה, צביה ענתה לי באדיבות לשאלה הזהה שלי בנושא החינוך – "מה היית משנה בתכנית הלימודים בבתי ספר?" עברו מאז די הרבה שעות ולצערי אינני זוכר את התשובה לפרטיה, אבל היא אמרה בערך משהו כזה: "הייתי משקיעה בהוראת המקורות היהודיים דבר ראשון… לא, בעצם זה דבר שני, דבר ראשון הייתי מלמדת הרבה יותר אזרחות ודמוקרטיה, כי אנשים לא מבינים מה זה דמוקרטיה. ודבר שני, הייתי מלמדת את המקורות היהודיים שלנו." תשובה לא רעה – לא מפורטת מדי אבל אומרת דבר חשוב על העקביות והערכים שלה.
חברת הכנסת גרינפלד, את אישה הגונה, אמיצה וגם מקסימה ואף על פי שלא אצביע למפלגתך, אשמח אם תהיי גם בכנסת הבאה.
שתי המפלגות ששוברות לי את הלב, כי אני רוצה להצביע לשתיהן הן, כמובן, "האיחוד הלאומי" ו"הבית היהודי מפדל החדשה".
אורי אורבך ממפדל היה באוניברסיטה ושאלתי אותו את השאלה הזהה: "בחר מקצוע כלשהו שלומדים בבית ספר ותאמר איזה דבר נקודתי היית משפר בתכנית הלימודים שלו."
הוא בחר בספרות ואמר שהוא רוצה ללמד "קודש כחול וחול כקודש": ללמד ספרות ושירה חילונית ולכוון את התלמיד להבין את הפן הרוחני של מה שעבר בראשו של המחבר; ומנגד, ללמד ספרי קודש וארון הספרים היהודי – "לא להפוך את התורה לחול, חס וחלילה!" – אבל כן להראות את הקשר שלהם למציאות שלנו ושל מי שכתב אותם. תשובה טובה.
באותו היום הגיע אורי אריאל מהאיחוד הלאומי. (אני כבר זמן רב אומר שיש בישראל הרבה יותר מדי אנשים שקוראים להם אורי!) אותו לא שאלתי את השאלה שלי, אבל שאל אותו מישהו אחר שאלה דומה והוא ענה: "שתי מילים: זהות יהודית." שים לב, חבר הכנסת אריאל: אותו דבר אמרו מימד וישראל חזקה.
