…אז אתמול אני נוסע הביתה בערב ושומע את Debut של ביורק, וקולט שהצליל שלו ממש התיישן. מאוד חדשני לתקופתו, הוא לא נשמע מהפכני כבר אחרי שנתיים, והיום רובו נשמע די סתמי.
זה לא מפחית בכלל מהאיכות המהדהדת של השירים; רק העיבודים, ורק בחלק מהשירים, הם אלה שצברו אבק. ביורק היא אמנית שהגדירה תקופה, שתיזכר כמי שחידשה סגנונות של מוזיקת פופ יותר מכל אמן אחר – בתכנים המילוליים, לחנים, ביצועים קוליים, עיבודים, תזמורים, העמדת הופעה, קליפים ושלל דברים אחרים. כן, חלק מהדברים נעשו בפועל על ידי אנשים אחרים – נלי הופר, אוליבר לייק, דרק בירקט, מישל גונדרי, אֶאוּמִיר דֶּאוֹדָטוֹ, סְיוֹן, ספייק ג'ונז, סטפן סדנאוי, גרהאם מאסי, טריקי ורבים אחרים, אבל גם לבחור אנשים נכונים זה כישרון, ובסופו של דבר היא הייתה היוצרת המרכזית שכתבה את השירים ולא רק מבצעת מוצלחת. זה ש-Debut נשמע היום "סתמי", זה בזכות העובדה שהיא הייתה מודל קצת יותר מדי טוב לחיקוי וגם בגלל שהתעלתה על עצמה מהר מאוד.
יש שם שיר בשם Big Time Sensuality. זהו אחד השירים המוכרים שלה, ששודר באם טי וי המון בזמנו (היום אין לשיר כזה סיכוי להתברג אפילו לאם טי וי שתיים ה"אלטרנטיבי"). הייתי אז בן ארבע עשרה. בתחילה, כשהייתי רואה את הקליפ הזה, או קליפים אחרים שלה, היית מעביר ערוץ. זה נראה לי מוזר מדי והחלטתי שצריך להיות ממש פראייר כדי לשמוע את השטויות האלה. אחר כך החלטתי שזה דווקא מגניב להיות מוזר ולשמוע מוזיקה שחברים שלי שונאים והכרחתי את עצמי לראות את הקליפים שלה דווקא. אחר כך הבנתי שהקליפים והשירים באמת טובים. אבל דווקא את השיר הזה היה לי יחסית קשה לקלוט. כשסוף סוף גירדתי לי כסף וקניתי את הדיסק וגיליתי שהוא נשמע שם שונה לגמרי, החלטתי שאני כן אוהב את השיר, אבל בגרסה של הקליפ – רמיקס של פלוק (Fluke). אולי זה בגלל שהתרגלתי אליה באופן כללי, אולי זה בגלל שהגרסה בדיסק באמת משעממת, אולי בגלל שבדיוק אז ירד לי האסימון והבנתי כמה יפה הקליפ הפשטני הזה, שבו ביורק מקפצת על משאית נוסעת וזה עזר לי לאהוב את השיר. אבל כל זה לא משנה כל כך.
מה שמשנה זה שאתמול כשהדיסק הגיע לשיר הזה (בסביבות חדרה), כיביתי את המערכת אחרי כמה שניות ודמיינתי את עצמי בהופעה של ביורק, שנפתחת בשיר הזה בגרסה שאני אוהב. ופרצתי בבכי. ואז חשבתי שזה טוב שלפעמים אפשר להתרגש יותר מדמיון מאשר מהופעה אמתית.
והיום בבוקר אמרו בחדשות שבסוף יולי ביורק תופיע בארץ.
תודה, אלוהים.
תגים: ביורק
2008-03-24 בשעה 15:26 |
ואני זוכר באמצע שנות ה 90, אותך ואותי נוסעים עם אביך באוטו שלו להופעה הראשונה של ביורק בארץ. בקיסריה… :)
2008-03-24 בשעה 17:47 |
ודאי שאני זוכר.
חוויה רוחנית.
אני די בטוח שזה לא היה קורה בלעדיך.