נציגה

ברשומה הזאת יש סיפור אמתי על אישה לא חכמה ובלתי ניתנת להשגה.

---

חיפשתי בגוגל מידע על ויזות להודו, ומצאתי אתר של סוכנות כלשהי שכנראה עוזרת בזה תמורת תשלום. נכנסתי, התחלתי לקרוא ואז פתאום קפץ חלון והסתיר לי את הטקסט. בחלון הזה התנהלה שיחה שאני מעתיק אותה לכאן, ללא שום שינוי:

---

מתחבר לנציג שירות …

עדי: שלום … אני נציגת שירות וירטואלית באתר

עדי: אני רואה שאתה מתעניין בויזה לחו"ל, אפשר לדעת באיזה ויזה אתה מתעניין?

מבקר: מילא שהחלון הזה כנראה מזויף, אבל גם יש בו שגיאות. אוף.

עדי: האם אתה מעוניין שנחזור אליך עם ייעוץ מקצועי אישי וחינם?

מבקר: אני מעוניין שתתקנו "איזה ויזה" ב"איזו ויזה".

עדי: אנו יכולים להציע לך עצות מקצועיות והמלצות…

עדי: אני ממליצה שתדבר על זה עם אחד מנציגינו…

עדי: פשוט תקליד את שמך ומספר הטלפון שלך ואחד מנציגינו ישמח ליצור עמך קשר ולענות על כל שאלותיך

עדי: אתה רוצה שאחד מנציגינו יתקשר אלייך?

מבקר: "תקליד" זה זכר.

עדי: בסדר …

מבקר: "אלייך" זה נקבה.

עדי: אני מצטערת שאני פונה אליך בלשון זכר … ואני מתנצלת

מבקר: אולי תחליטו?

עדי: האם אתה בטוח שאינך מעוניין שנציג מקצועי יצור עמך קשר?

עדי: אני חושבת שנציג מקצועי יכול לעזור לך בהתלבטויות…

עדי: האם אתה מעונין?

מבקר: "אליך" זה זכר.

עדי: אוקיי

עדי: אני ממליצה שתדבר על זה עם אחד מנציגינו…

עדי: פשוט תקליד את שמך ומספר הטלפון שלך ואחד מנציגינו ישמח ליצור עמך קשר ולענות על כל שאלותיך

עדי: אתה רוצה שאחד מנציגינו יתקשר אלייך?

מבקר: "אתה" זה זכר. "אלייך" זה נקבה.

עדי: אני מצטערת שאני פונה אליך בלשון זכר … ואני מתנצלת

מבקר: גם מצטערת וגם מתנצלת?

עדי: סליחה. לא הבנתי למה אתה מתכוון?

מבקר: דוד אבידן כתב ספר בשם "הפסיכיאטר האלקטרוני שלי – שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב". כדאי לך לקרוא אותו.

עדי: קוראים לי עדי. אני עוזרת וירטואלית.

עדי: האם אתה בטוח שאינך מעוניין שנציג מקצועי יצור עמך קשר?

עדי: אני חושבת שנציג מקצועי יכול לעזור לך בהתלבטויות…

עדי: האם אתה מעונין?

מבקר: אה!

עדי: בסדר

מבקר: פספסתי שכתבת בהתחלה שאת וירטואלית.

עדי: אני דמות וירטואלית. אני לא חכמה כמו בנאדם…

עדי: אבל אני לומדת דברים חדשים כל יום.

מבקר: לא שלא ניחשתי את ז, אבל בכל זאת.

עדי: בוא נחזור לשיחה שלנו.
מה אתה מחפש כרגע?

מבקר: אני מחפש את המתכנתים שלך. אני רוצה להגיד להם שאת עושה מלא טעויות בעברית.

עדי: אז, איך נוכל לעזור?

מבקר: אני אסתפק בזה שתתקנו את הטעויות.

עדי: בסדר …

מבקר: אה, ועוד משהו. תעשו שיהיה אפשר להזיז את החלון הזה ולא רק לסגור.

עדי: בוא נחזור חזרה לשיחה שלנו. איך אני יכולה לעזור לך?

---

התכנה הכי מפורסמת מהסוג הזה היא ELIZA, שלא השתנתה הרבה מאז שנות השבעים. לראשונה ראיתי הדגמה של זה בשנת תשעים ושמונה כששמעתי לראשונה הרצאה על תכנה חופשית; המרצה הראה את זה בעורך הטקסט החופשי המיתולוגי EMACS. ודוד אבידן עשה מזה ספר שלם.

והנה, היום היא קיבלה כמה התאמות לעברית שיווקית ומנסה לתת שירות ואולי אפילו מצליחה.

הזדהות

– „שלום.”

– „שלום, משפחת אהרוני?”

– „כן…”

– „אני מדברת עם אמיר?”

– „כן…”

– „אני מדברת מחברת פלאפון…”

– „כן…”

– „אני מבינה שאתם תושבי ירושלים?..”

– „לא.”

– „לא?”

– „לא.”

– „אה, טוב.”

שתיקה קצרה. לא שיקרתי – אני גר עכשיו במושב ליד ירושלים.

– „רציתְ למכור לי משהו וביאסתי אותָך.”

– „כן, משהו כזה.”

– „נו בסדר.”

---

אני לא תמיד מגעיל לסוכני מכירות.

ערֵמה

מה הייתם עושים אילולא תרגמתי לכם רשומות מבלוגים ברוסית?

ידידי סלוויק איבנוב מאוֹסֶטְיָה מציע פתרון לזה ולעוד מספר בעיות חברתיות של מסעדות: כשחברים באים לאכול במסעדה, כולם מוציאים את הטלפונים הניידים שלהם ושמים אותם בערֵמה בצד. הראשון שמוציא את הטלפון שלו מהערֵמה, לא משנה מאיזו סיבה, משלם על כולם. אם כל הסועדים עמדו בפיתוי ולא דיברו, לא צילמו את המנות, לא קיבלו אס־אם־אס ודואר, לא השוויצו בשדרוג שהם עשו בעצמם לאנדרואיד ולא בדקו מה קורה בטוויטר, פייסבוק, ו־ynet, כל אחד משלם על עצמו.

זה פותר את בעיית החשבון, את בעיית חוסר־הנימוס שבקריאת דוא״ל תוך כדי ארוחה עם חברים – משהו שגם אני חוטא בו הרבה, ואת בעיית ההשווצה בטלפונים.

---

סלוויק איבנוב דובר רוסית ויודע גם אנגלית, בולגרית, אספרנטו ואוֹסֶטִית – שפה איראנית שמדוברת באזור הקווקז, בין צ׳צ׳נית, גאורגית, צ׳רקסית ורוסית. אף שהוא רוסי, הוא הכותב העיקרי בוויקיפדיה האוֹסֶטִית. הוא גם פעיל בולט למדי בתנועת האספרנטו העולמית. הכינוי שלו באינטרנט – אָמִיקֶצוֹ, „ידידות” באספרנטו. סלוויק ביקר בישראל באוגוסט האחרון בוויקימניה – הכנס העולמי בנושא ויקיפדיה.

את הרעיון למשחק הוא קיבל מבלוג אנגלי, אבל אני קיבלתי אותו ממנו, ואם אתם שואלים אותי, מגניב בהרבה לקבל רעיון כזה מרוסי דובר אספרנטו ואוסטית מאשר מרקדן פֿאנק מקליפורניה.

טורקית

ברשומה הזאת יש צליל שאנשים עושים כשהם רואים חתול חמוד.

---

ראיתי בעיתון פרסומת של חנות רהיטים עם הרבה סמלים של מותגים שהיא משווקת. אמרתי לעצמי: „בוא נראה אם אני מוצא פה אותיות ניקוד.” מי שלא יודע, אני קורא בשם „אותיות ניקוד” לתופעה של שימוש בניקוד עברי עם אותיות לועזיות.

ומצאתי:

ÇİLEK ROOM

רשמתי לעצמי להוסיף את זה לאוסף כשאגיע הביתה. הגעתי הביתה וגיליתי שטעיתי: הנקודה למטה היא לא חיריק, אלא ציור מסוגנן של האות הטורקית Ç, שצלילה צ׳, למשל בשם קבוצת הכדורגל Fenerbahçe – פנרבהצ׳ה. אין שום בעיה לצייר אותה ככה בטורקית ומי שיודע טורקית, יבין במה מדובר.

---

אם נתעלם מהבעיות הפוליטיות שהופיעו לאחרונה, ישראלים מתייחסים אל טורקיה באופן די חיובי: הם אוהבים לנסוע לחופשות בטורקיה, וגם מתעניינים מדי פעם בספורט טורקי. הבעיה היא שישראלים לא יודעים דבר פשוט מאוד ומועיל מאוד על טורקיה – האלפבית. כמובן, אי־אפשר ללמוד את כל השפה הטורקית מהר, אבל לא מזיק לפחות לדעת לבטא את האותיות.

האלפבית הטורקי מבוסס על הלטיני, אבל יש בו כמה התאמות שחלקן מפתיעות. ישראלים מכירים את האותיות הלטיניות בעיקר דרך השפה האנגלית, שמשתמשת בהן בדרך מוזרה ובלתי־עקבית במיוחד, ולכן כשהם מנסים לקרוא שמות טורקיים, הם עושים טעויות מביכות. למשל, עיתונאים ישראלים עדיין קוראים לראש ממשלת טורקיה מדי פעם „ארדוגן” במקום „ארדואן” (Erdoğan); כשנתפס מנהיג המחבלים הכורדים עבדולה אוג׳לן (Öcalan), העיתונאים כינוהו „אוקלן” או „אוצ׳לן”; וכשישראלים מחפשים רחוב באיסטנבול, הם אומרים „קאדסי” במקום „ג׳אדסי” (Caddesi).

מעבר להגייה נכונה, יש לזה גם משמעויות מעשיות. למשל, ידיד ישראלי שלח לי פעם דואר אלקטרוני ממחשב שהיה במלון אוֹל־אִינְקְלוּזִיב שהוא שהה בו. המכתב לא הגיע, כי הוא השתמש במקלדת טורקית, לא שם לב לכך שבטורקית יש הבדל בין I עם נקודה ובלי נקודה וכתב amır במקום amir (זה היה לפני ימי הג׳ימייל). בגלל זה הנקודה מעל האות İ בשם ÇİLEK היא חלק חיוני מהאות ולא רק קישוט.

אז הנה לשימושכם מדריך מזערי ופשוט לדברים שאתם צריכים לדעת על האלפבית הטורקי:

A – תמיד אָה.

C – תמיד ג׳, כמו בשם ג׳ורג׳. לא ק, אל ס, לא צ׳, אלא רק ג׳.

Ç – תמיד צ׳.

E – אֶה, לעולם לא אִי.

G – תמיד ג.

Ğ – זאת אולי האות הבעייתית ביותר, כי כל ספר על טורקית מתאר אותה אחרת. מה שבטוח הוא שזה לא ג. בדרך כלל זה משהו כמו א או ע או ה. העיקר – לזכור שזה לא ג.

I בלי נקודה, וגם אות קטנה: ı. זה צליל שבלתי־אפשרי לכתוב בעברית. זה קצת דומה ל־e במילה האנגלית boxes. זה גם הצליל שחלק מהאנשים עושים כשהם רואים תמונה של חתול חמוד:

בטורקית Iııııııı. ברוסית, ыыыыыыы. ובעברית אין איך לכתוב את זה.

İ, וגם אות קטנה: i. זה יותר דומה לחיריק העברי. כאמור, הדבר העיקרי שצריך לדעת על זה הוא שמדובר באות נפרדת ולשים לב לזה כשמקלידים במקלדת טורקית.

J – תמיד ז׳ כמו בז׳בוטינסקי.

Ö – עוד צליל שאי־אפשר לכתוב בעברית. זה כמו לומר אוֹ ולמתוח את השפתיים קדימה.

Ş – תמיד ש.

Ü – הצליל האחרון שקשה לכתוב בעברית. זה כמו לומר אוּ ולמתוח את השפתיים קדימה.

---

אז זהו – תלמדו ותעשו פחות פאדיחות. אם אתם מכירים עיתונאים, תפנו אותם לרשומה הזאת, כדי שגם הם יעשו פחות פאדיחות. מה שעוד יותר טוב, תפנו אותם לדף כללים לתעתיק מטורקית בוויקיפדיה; הוא לא מושלם, ואי־אפשר לעולם לכתוב כללי תעתיק מושלמים, אבל עדיף לדבוק בו מלתעתק טורקית – וכל שפה אחרת – על סמך הרגלים מאנגלית.

פקס

בסוף הרשומה הזאת יש משהו על לשון, אבל זה לא ממש חשוב.

---

– „שלום.”

– „שלום, אמיר?”

– „כן, שלום.”

– „שלום, מדברת כ׳ ממשרד מילואים. עדיין לא קיבלנו את שאלון הפרטים האישיים שלך.”

– „אבל שלחתי אותו די מזמן. למעשה, שלחתי אותו לפני כמה חודשים טובים ואז אמרתם לי ששכחתי לחתום באיזה מקום ואני צריך לשלוח שוב, אבל גם את השני שלחתי לפני כמה חודשים טובים.”

– „אז לא קיבלנו. שלחת בדואר?”

– „כן, ואת בטח הולכת עכשיו לבקש ממני שאשלח לך אותו בפקס, ואז אני הולך לסרב, משום שבמאה העשרים ואחת אני מסרב להשתמש בפקס.”

– „אז זהו, שאני הולכת להציע שאני אשלח לך אותו בפקס ואתה תחזיר לי אותו במייל.”

– „מייל! די! אחרי שאני שנתיים מבקש מכם לשלוח את זה במייל, אתם סוף־סוף מוכנים לזה! איזה יופי.”

– „טוב, אז לאיזה פקס לשלוח?”

– „אה, פקס. תראי, אני לא יכול לקבל אותו בפקס, כי כאמור במאה העשרים ואחת אני מסרב להשתמש בפקס.”

– „טוב, אז אני אשלח אותו בדואר ואני אצרף לשם כתובת מייל כדי שתחזיר לי.”

---

חברים, בואו יחדיו נהרוג את הפקס. בבקשה אִמרו לכל מי שמבקש מכם לשלוח או לקבל פקס, שאתם מסרבים להשתמש בפקס במאה העשרים ואחת. פשוט אמרו „לא”. תגידו שאתם מוכנים לשלוח דואר אלקטרוני, לשלוח מכתב במעטפה, להגיע באוטובוס לפגישה אישית – רק לא פקס. ומי שמדבר אתכם, ישתכנע בסוף. עובדה, אני שכנעתי.

---

המילה האנגלית fax, למקרה שלא ידעתם, באה מצירוף המילים הלטיני „fac simile” – „עשה דומה”. המילה הזאת משמשמת גם לעותקים באופן כללי, בעיקר בהקשר של מחקר מדעי על ספרות ואמנות. לקחו הממציאים של מכונות הפקס את המילה הראשונה ואת האות הראשונה של המילה השנייה, הדביקו לאות אחת x, ויצאה מילה חדשה. זה חמוד, אבל חשוב לזכור שאין עוד סיבה להשתמש בפקס במאה העשרים ואחת.