י: „אז מה לקנות, אייפאד או טאבלט?”

א: „אייפאד זה סוג של טאבלט. אם זה של חברת אפל, אז זה נקרא אייפאד.”

י: „אז צריך להגיד ‚טאבלט אייפאד’, כמו שאומרים ‚רנו מגאן’.”

א: „לא ממש, נהוג לומר פשוט ‚אייפאד’. רק צריך להבין שזה סוג של טאבלט. זה מוזר לשאול ‚אייפאד או טאבלט’, כמו שזה מוזר לשאול ‚רנו או מכונית’.”

י: „אז מה ההבדל ביניהם?”

א: „באייפאד יש מערכת הפעלה אחרת, וברוב הטאבלטים האחרים זה אנדרואיד. יש גם הבדלים בזיכרון ובמעבד, ובעיקר לפי זה נקבע המחיר. הגדלים בדרך־כלל אותו דבר. הרוב זה עשר אינץ׳, ויש גם קטנים יותר.”

י: „ויש גם עובי שונה, לא?”

א: „כן, בזה מתחרים הרבה. כל פעם מישהו מודיע: ‚הצלחנו להוריד את העובי בעוד מילימטר!’ ועושים מזה חגיגה גדולה.”

פ: „מי, הדתיים?”

בעבר תרמתי מספר פעמים לאגודה למלחמה בסרטן.

כל כמה זמן הם מתקשרים אליי ומבקשים תרומה שוב. זאת פרקטיקה נפוצה וסבירה – גם הארגון שאני עובד בו עושה את זה.

אבל הפעם חשבתי: למה בעצם עושים את זה בטלפון? אנחנו ב־2014. למה לא לעשות את זה באינטרנט? אז שאלתי את הטלפנית אם אני יכול לתרום באינטרנט.

והיא התחילה להסביר למה לא.

כי זה פחות מסודר.

כי המוקד קיים חמישים שנה.

כי אם תורמים בטלפון זה מגיע לכל חולי הסרטן, ואם תורמים באינטרנט, אולי זה יגיע רק לחולים מסוימים. למשל, רק לילדים.

כי יש אנשים שלא נוח להם באינטרנט.

כי בעבר היו טעויות עם תרומות באינטרנט.

פה חשדתי.

תוך כדי ההסברים חסרי־המשמעות שלה פתחתי את האתר וראיתי את טופס התרומה המאובטחת דרך האתר. טופס סביר כמו שיש בהרבה אתרים. שאלתי אותה למה לא כתוב בו שהתרומה מגיעה רק לילדים. ואז היא אמרה את הדבר הכי מדהים: „זה לא בשליטתנו”.

באמת? טופס התרומה של האגודה למלחמה בסרטן לא בשליטה של האגודה למלחמה בסרטן?

ניסיתי להסביר לה שלי דווקא יותר נוח לעשות את זה באינטרנט, כי העולם התקדם בשנים האחרונות. שאלתי אותה אם גם לפני חמישים שנה הם קיבלו כרטיסי אשראי. היא אמרה שכן. פה ממש חשדתי, כי לפי ויקיפדיה השימוש בכרטיסי אשראי בישראל התחיל בשנות השבעים.

אז בגדול, אין לי שום דבר נגד האגודה למלחמה בסרטן. היא כנראה עושה לא מעט דברים טובים. אבל אין לי חשק לתרום לה אם ככה מתנהגות הטלפניות שלה. אני מבין שהן צריכות את העמלה שלהן, אבל אני לא אוהב שמתייחסים אליי כמו לטמבל. אני לא אוהב את זה שכשאני מעלה את האפשרות שכדאי להם לתקן את הבעיות שכביכול יש באתר האינטרנט שלהם מנסים לשכנע אותי פשוט לרדת מהרעיון של לתרום דרך האתר.

אולי אני תמים, אבל אשמח לקבל מהאגודה תגובה.

„תביאי עת, תביאי טוש, תביאי משהו קַשְׁקֵשַׁבִּילִי.”


קיבלתי את זה בדואר אלקטרוני ובתחילה חשבתי שזה כמו שם גאורגי – קַשְׁקַשְׁבִילִי.

– „אז אתה הולך לרולינג סטונז? אני סתם שואלת.”

– „מה זאת אומרת סתם?.. אהה… לא, אני לא הולך.”

– „למה? אתה לא אוהב אותם? או פשוט לא מכיר… את היצירה שלהם?”

– „לא מכיר.”

– „גם אני לא מכירה. וחוץ מזה, הסולן שלהם, נו איך קוראים לו…”

– „מיק ג׳אגר.”

– „כן, מיק ג׳אגר, אז הוא מכוער כמובן. ממש מכוער.”

– „אבל את מבינה שזאת בדיוק הסיבה שבגללה אני לא אוהב לדבר על מוזיקה? אנחנו כאילו מדברים על מוזיקה, אבל אנחנו לא מדברים על מוזיקה, כי אנחנו מדברים על זה שהוא מכוער, וזה בכלל לא קשור למוזיקה, וזה גורם לי חוסר־נוחות לדבר על זה.”

– „אבל אני אישה, ולנשים זה חשוב מאוד!”

– „אני מבין, אבל לי זה ממש לא נעים.”

– „טוב, אז בכל מקרה, אני לא מכירה את היצירה שלהם.”

– „יש לנו מורה פרטית ללשון לילדה. מורה מצוינת, אבל משוגעת לגמרי. אבל מצוינת, באמת.”

– „היא שאלה את הילדה מי עשה לה תסרוקת כל־כך יפה. אז הילדה אמרה שזה מהמספרה מעבר לפינה. יום אחרי זה המורה מגיעה עם תסרוקת חדשה ואז שואלת את הילדה השנייה מי עשה לה גבות כל־כך יפות.”

– „ויום אחרי זה היא כמובן הגיעה עם גבות חדשות. החליטה שהבנות שלי קובעות לה את האפנה. מוזר למדי. אבל היא מורה מצוינת. היא מקשקשת המון, אבל גם מצליחה ללמד טוב.”

– „יש לה מוזרויות. נגיד פעם אחת היא אמרה לי: ‚אני אקנה במיוחד בשביל הבית שלכם כפכפים’. זה היה ממש חוצפני. יעני אצלנו כולם הולכים בלי כפכפים ובשבילה חשוב מאוד לנעול כפכפים ואנחנו לא יכולים לתת לה, אז היא תביא כפכפים במיוחד.”

– „היינו צריכים לתת לה כפכפים עם פטרייה. אחר־כך היא הייתה שואלת איפה אנחנו מטפלים בפטרייה.”

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,763 שכבר עוקבים אחריו