סלאם

2009-07-05 by aharoni

פעם כתבתי שאני מוכן לתמוך במדינה פלסטינית שתכבד את המתנחלים שיישארו לגור בתוכה.

והנה היום אומר ראש ממשלת הרשות הפלסטינית סלאם פיאד, שהוא מוכן להשאיר את המתנחלים: “אני לא אגיד שעל היהודים לקבל יחס שונה משערביי ישראל זוכים לו. המדינה הפלסטינית לה אני שואף, תרומם ערכים גבוהים של סובלנות, דו קיום, כבוד הדדי ותקבל את השוני התרבותי והדתי. בלי אפליה באשר היא. יהודים שיבחרו לגור במדינה הפלסטינית, ייהנו מזכויות אלה, ובטח שלא יזכו לפחות משהערבים הישראלים זוכים להם היום בישראל.”

באופן עקרוני, אם כזו אכן תהיה המדינה הפלסטינית, גם אני מוכן לגור בה. לפי בצלם, אני מתנחל, ואני לא מכחיש את זה – הגבעה הצרפתית היא התנחלות שנבנתה על שטח שנכבש במלחמת ששת הימים. אבל אני גר פה, כי אני רוצה לגור קרוב לאוניברסיטה העברית ולא אכפת לי למי לשלם מסים או באיזה דרכון להחזיק, כל עוד אני יכול לדבר עברית, ללמד את הילדים שלי עברית, לקרוא ולכתוב מה שאני רוצה, לנסוע לאן שאני רוצה ולא לחשוש מאלימות.

אבל יש הסתייגות לא נעימה. אני לא בטוח שאני באמת רוצה לקבל ממישהו את היחס שמקבלים ערבים אזרחי ישראל. לא נעים, אבל היחס שהם מקבלים לא מושלם. לפי החוק יש להם זכויות שוות, אבל למעשה רמת החיים שלהם נמוכה יותר. באופן חלקי אשמים בזה הם בעצמם – הרשויות המקומיות הערביות מתנהלות בצורה לא לגמרי דמוקרטית ודי מושחתת, הם בוחרים החברי כנסת שעוסקים בבדלנות יותר מאשר ברווחה ובקירוב לבבות וכו’. וגם הממסד הישראלי לא באמת פועל כדי להשוות את הזכויות שלהם גם בשטח. ראשי ממשלה מודים בזה אחד אחרי השני, אבל לא באמת עושים הרבה.

אז באיזו מדינה פלסטינית כן הייתי מסכים לגור בלי הסתייגות? במדינה שתתן לי את זכויות שאוקראינה או לטביה נותנות לרוסים שנשארו לגור בהן אחרי פירוק ברית המועצות. הם אמנם מתלוננים על אפליה, בעיקר בנושא הלשון, אבל הם לא חוששים מאלימות. אז ערבית אני מוכן ללמוד, ואם אני לא אחשוש מאלימות, אז זה נקרא שלום, לא?

כסף

2009-07-03 by aharoni

— “אימא, קיבלתי מלגה לקורס קיץ במיורקה ואנדורה.”

— “כל הכבוד! ומה תעשה שם?”

— “אלמד קטלאנית. משלמים לי על שלושה שבועות של שהייה, אוכל, טיולים, פעילויות תרבות, הרצאות וקורסים.”

— “יפה! אבל איזה אוכל הם יתנו לך שם?”

— “יתנו אוכל, מה שיתנו זה טוב.”

— “מה, תגיד להם שאתה צמחוני? אין להם צמחוני.”

— “יש להם.”

— “אין להם. הם אוכלים רק בשר.”

— “לא, לא רק בשר.”

— “רק בשר!”

— “לא, לא רק בשר.”

— “טוב, אז יתנו לך רק תוספות?”

— “למה תוספות? יתנו לי אוכל, מה שיתנו זה בסדר.”

— “אתה מפסיד, כי אתה משלם כסף על אוכל טוב שאנשים רגילים אוכלים, ואוכל רק תוספות.”

— “אני בטוח שהאוכל יהיה בסדר, וחוץ מזה אני לא יכול להפסיד מזה, כי אני לא משלם.”

— “מה זאת אומרת? אתה משלם כסף על אוכל טוב שאנשים רגילים אוכלים, ואוכל רק תוספות.”

— “אבל זו מלגה! אני לא משלם!”

שני המשפטים האחרונים חזרו על עצמם עוד כמה פעמים.


אני צמחוני כבר ארבע שנים.

בינלאומיים

2009-07-02 by aharoni

כשנערכות בחירות במדינות מפוקפקות, כגון בלארוס, אוזבקיסטן, זימבבווה או אלבניה, לעתים קרובות מדברים בחדשות על פקחים בינלאומיים שבאו לראות שהן באמת דמוקרטיות ולא מזויפות. לפעמים הם אומרים שכן ולפעמים הם אומרים שלא. לפעמים הממשלה לא נותנת להם להיכנס, מה שכמובן מגביר את החשדות על כך שהן מזויפות.

ואצלנו? אצלנו נציגים של מפלגות יריבות יושבים במשך כל יום הבחירות בוועדת הקלפי ונציגים של מפלגות נוספות יכולים להגיע ולבצע בדיקות נוספות במהלך היום. עשיתי את זה פעמיים – בתשס”ו עבור עלה ירוק, אף על פי שהצבעתי אז לאיחוד הלאומי והשנה עבור התנועה הירוקה-מימד. אבל פקחים בינלאומיים יש לנו? או שכולם מאמינים לנו שהבחירות שלנו באמת דמוקרטיות? העולם הרי מודה שלפחות היהודים כאן חיים בחברה חופשית ודמוקרטית שברוב ההיבטים ואילו השטחים בשליטת הרשות הפלסטינית חד משמעית לא חופשיים (ר’ דוחות פרידום האוס, למשל).

אבל איך הם יודעים שאנחנו כאלה חופשיים? הם באמת עושים לנו ביקורות בבחירות או פשוט סומכים עלינו? מישהו יודע?

הנקה

2009-07-01 by aharoni

לפי המחקר של רבקה נריה בן-שחר, חרדים קוראים להנקה “הזנה שלא מבקבוק”.

הפוך על הפוך.

ניסיתי לחשוב איך שוחרי אורח החיים הטבעי יקראו להזנה מבקבוק. “הנקה שלא משדיים”?

נימוקים – מוקדם

2009-06-30 by aharoni

חיים רמון: “קדימה תהיה מפלגת שלטון וזה יהיה יותר מוקדם מאשר מאוחר!”

פעמיים כי טוב – דיקן

2009-06-30 by aharoni

מכתב לכבוד סיום שנת הלימודים מדיקן הסטודנטים של האוניברסיטה העברית:

שנת הלימודים נפתחה במועדה, למרות החשש שהעיב על כך והיא אף הסתיימה במועדה – בניגוד לשנתיים שקדמו לה. אני מקווה שלאחר סיום המבחנים והעבודות תוכלו להקדיש את חופשת הקיץ למימוש תכניותיכם האישיות – עבודה, חופשה, טיול ואגירת כוחות לקראת השנה הבאה. החלק הארי מביניכם ישוב לספסלי האוניברסיטה העברית עם תום חופשת הקיץ, וחלקכם, אשר סיימתם את התואר לו נכספתם, יוצא לעולם העבודה וההגשמה המקצועית. אני מאחלת לכולכם קיץ נעים, מהנה, מועיל ורגוע.

א. מה הבעיה פה?

ב. האם עוד יש לי סיכוי לקבל תואר?

מזל

2009-06-29 by aharoni

אני בדרך כלל ממלא חידונים ומבדקי אישיות בפייסבוק רק אם יש לי עניין מיוחד במבנה הטכני שלהם או אם יש לי הזדמנות ללמוד משהו על הרקע התרבותי של מחבריהם.

למשל, חידון “מה המזל שלכם?”

הפתיל שלי קצר ביותר בכל הנוגע לאסטרולוגיה, אבל תהיתי – למה בעצם לעשות חידון כזה, אם היישום הזה פשוט יכול להציץ בפרופיל ולברר מה המזל שלי לפי תאריך הלידה? אז הצצתי, סימנתי מהר מהר את התשובה הראשונה לכל שאלה, ולמרבה הפלא יצאתי בתולה ולא גדי. כלומר, הם כנראה באמת התייחסו לתשובות. אנשים מתאמצים בשביל דברים הזויים מאוד.

חוץ מזה, לפני עשרה ימים איזו מוכרת תכשיטים זולים ביפו ניחשה את המזל שלי אחרי שהחלפתי אתה משפט וחצי. זה הימור לא רע: ההסתברות היא שעבור אחד מכל שנים עשר אנשים היא תנחש את זה נכון, ורוב האנשים לא יגידו לה שהיא סתם טועה, אלא יפתחו שיחה שבסופה הם אולי יקנו משהו, ולמרות נודניקים שונאי הורוסקופים כמוני כנראה עדיין שווה לה להסתכן.

(מתמטיקאים, תקנו אותי אם טעיתי בהסתברות.)

דוחק

2009-06-28 by aharoni

שירה היא אחד הגורמים החשובים בקביעת תקן ספרותי לשפה.

איך יודעים שאפשר להפסיק להתבייש בשגיאות בדיבור בעברית? כששירה לא תואמת את כללי הדקדוק, אבל תואמת את הכללים העתיקים שקובעים מה זה שירה יפה – אלה לא שגיאות.

“תהיה בסביבה”, שלום גד:

כְּשֶׁתִּגְמֹר לַעֲבֹד, תִּלְבַּשׁ עֲנִיבָה
וְתִהְיֶה בַּסְּבִיבָה, תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה,
וֶכְּשֶׁתִּגְמֹר לַאֲסׁף קְלָפִים לְשָׁנָה,
תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה, תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה,
כִּי אַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ.

לֵךְ תָּבִיא תַּפְרִיטִים בְּשֶׁבַע שָׂפוֹת
וְתִהְיֶה בַּסְּבִיבָה, תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה,
וְלֵךְ תָּבִיא פֵּרוֹת יָם בֶּשְׁתֵּי מְזְוָדוֹת
אֲבָל תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה, תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה,
כִּי אַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ.

גם אם שלום גד היה משורר שכותב ולא זמר, עדיין היה צריך לנקד את המילים המודגשות לא לפי התקן הדקדוקי. מדוע? כי בשירה טובה יכולים להיות חרוזים לא רק בסופי שורה אלא גם במקומות אחרים:

  • לפי הדקדוק נכון לנקד וּכְשֶׁתִּגְמֹר; אבל אז נשברת ההקבלה הצלילית עם כְּשֶׁ־ בשורה הראשונה.
  • לפי הדקדוק נכון לנקד לֶאֱסׁף; אבל זה נשברת ההקבלה הצלילית עם לַעֲבֹד.
  • לפי הדקדוק נכון לנקד בִּשְׁתֵּי; אבל זה נשברת ההקבלה הצלילית עם בְּשֶׁבַע. (בחוברת כתוב “בשתי” ובשיר המוקלט אני בכלל שומע שגד שר וְשְׁתֵּי ואין לי הסבר לזה.)

אפשר לקרוא לזה “דוחק השיר”: חריגה מהדקדוק לשם יופי השיר. אבל ברור הרי שמדובר ביותר מזה – בעברית מדוברת רוב הזמן לא אומרים וּכְשֶׁ־, אלא וֶכְּשֶׁ־. השמרנות אומרת שצריך לומר וּכְשֶׁ־, אבל השירה נותנת לגיטימציה לוֶכְּשֶׁ־.

שלום גד מופיע באוגנדה בירושלים ביום שלישי ה-30 ביוני.

רקמה

2009-06-26 by aharoni

ברוך ה’ אלוהי ישראל אשר לא השבית לחכמה גואל,
דורש להבין דרכה ודעת נתיבה שואל,
ואם מעטו דורשיה ומטו ידי שוחריה ומבקשיה
תהי כאישה געולה ועזובה ואשת כסילות בעולה ואהובה
ויום יום האיוולת הרה ויולדת והחכמה עקרה ואיננה נפקדת
ויד הסכלות חזקה ורגל השכל מועדת
ואם התבונה שכולה וגלמודה וזוללה ומרודה
יצאוה בניה ופסו אמוניה, וספו מביניה,
תחת היותה דגולה מרבבה, מגברת חיילים וצבא,

ותלך האיוולת הלוך וגבור, והחכמות היו הלוך וחסור,
ויותר מהמה חכמת הלשון אשר היא ראש לכל החכמות,
וסולם אל כל המעלות הרמות,
ואם איננה קודמת במניין היסודי,
היא האדן העמודי וקודמת בסדר הלימודי.
פרצו אווילים גדריה, והורידו לארץ שעריה
וקרקרו קירותיה וערו יסודותיה
ושברו בריחיה ודלתותיה עד רדת חומותיה,
והסיגו גבוליה והשחיתו יבוליה
ושונים שינו טעמה, ושועלים חיבלו כרמה,
כרמה הסמדר, ופריה פרי עץ הדר,
נחמד למראה ולהשכיל, טוב למאכל ולהכיל.

אני במקצוע הנכון.

אחלו לי הצלחה במבחנים.


השורות למעלה לקוחות מהקדמת המתרגם ר’ יהודה אבן תיבון ל”ספר הרקמה” של ר’ יונה אבן ג’נאח.

פסיק, חלק ג’

2009-06-25 by aharoni

כל מי שגדל ברוסיה מכיר את הסרט המצויר על ילד שלא ידע לפסק נכון, וכעונש נשלח ל”ארץ שיעורי הבית שלא הוכנו” והמלך שלה, “הוד מעלתו פועל בציווי”, ציווה: “להוציא להורג אסור לרחם” והילד היה צריך לשים פסיק במקום הנכון במשפט כדי לשרוד.

את הסרט אפשר לראות כאן:

  1. В стране невыученных уроков – חלק א’
  2. В стране невыученных уроков – חלק ב’

הקטע המדובר מופיע בחלק השני בדקה השישית. מצטער, אין תרגום, אבל שימו לב לילדה החמודה שמשחקת את הפסיק (המילה “פסיק” ברוסית במין בנקבה) ואומרת “הוא לא ישים אותי במקום הנכון! הוא אף פעם לא שם אותי במקום הנכון!”

לסרט הזה יש גם ערך אמנותי ולא רק חינוכי, אז כל ילד ברוסיה יודע למה פסיקים זה חשוב, גם אם הוא לא זוכר בעל פה את כל הכללים.

יש משהו כל כך טוב בישראל? כרגיל, אני לא אומר שאין; אני באמת לא יודע.

היסטורית

2009-06-24 by aharoni

לפני שמונה עשרה שנים עליתי לישראל.

יש לי כל מיני זיכרונות מהיום ההוא. רובם די חדים, אבל החד ביותר הוא הרגע שבו חופי תל אביב נראו בחלונות המטוס.

כל הנוסעים בטיסה היו עולים. וכולם התחילו לצעוק בשמחה, למחוא כפיים ולברך אחד את השני. מישהו אמר בקול רם: “מזל טוב לכולכם לרגל בואכם לארץ החדשה!” ומיד ענו לו: “לא סתם ארץ חדשה, המולדת ההיסטורית!”

“מולדת היסטורית” היה ביטוי נפוץ בפרסומים ברוסית שקשורים לעלייה.

זו הייתה טיסה של החברה ההונגרית, כי מסיבות דיפלומטיות עוד לא היו טיסות ישירות ממוסקבה לתל אביב. מעניין אם הדיילות ידעו על מה המהומה. היו נחמדות מאוד, דרך אגב, הדיילות – לא עשו שום בעיות עם זה שטסנו עם כלבה וגם הביאו לה מים. (מעניין גם – האם הטיסה חזרה ריקה או שמצאו איך למלא אותה בכיוון השני? טוב, אני סוטה.)

השמחה במטוס הייתה אמתית מאוד. שלא יספרו לכם שיהודים הגיעו מרוסיה בשנות התשעים רק כדי לשפר את המצב הכלכלי של עצמם. נהפוך הוא: הקליטה הייתה לא קלה לרבים, ומאידך אני רואה מדי פעם פרסומים בכל מיני מקומות לא יותר מדי מוטים שלפיהם העלייה ההמונית מברית המועצות הייתה הגורם העיקרי לצמיחה הכלכלית של ישראל בשנות התשעים. אבא ואני ראינו בזה קשר היסטורי, ועם השנים הוא רק התחזק. אימא כנראה התלהבה מזה פחות. אני זוכר שהיא בכתה בטיסה כי שתי הבנות שלה נשארו במוסקבה והיא אפילו לא זכתה להיות בחתונות שלהן. מאז כולנו ביקרנו אחד את השני הרבה פעמים. ולחתונה שלי הן הגיעו. והיום אימא בהחלט אוהבת את ישראל.

כשנחתנו, לקחו את אבא לאיזה חדר צדדי לכמה סידורים (מעניין מה זה היה) ואני המתנתי בחוץ. היה שם עיתון רוסי ובו כתבה: “חיפה יכולה להפוך ליפה”. היו שם תיאורים של כל מיני פרויקטים שאריה גוראל תכנן לעשות בשכונות שאת שמן לא הכרתי אז.

לא היה לנו ממש מושג לאן אנחנו הולכים משדה התעופה. כשאנשים נוסעים לחו”ל לכמה ימים, הם יודעים היטב לפחות לאילו ערים הם מתכוונים לנסוע, ובדרך כלל גם באילו מלונות יישנו. אנחנו באנו לכאן לכל החיים ולא ידענו איפה נהיה בלילה הראשון וגם לא באיזו עיר אנחנו מתכוונים לגור. היה לנו טלפון של קרובים רחוקים שלא הכרנו אותם בכלל. הם גרו בירושלים, ברמות. לא זוכר באיזה רחוב. התקשרנו אליהם משדה התעופה והם אמרו שאנחנו יכולים לבוא. כשהמתנּו למונית בחוץ, באה אלינו בריצה בחורה מהסוכנות ואמרה שהם התקשרו אליה ואמרו שלא יכולים לקבל אותנו. שאלנו אותה לאן אנחנו יכולים לנסוע. היא סידרה לנו מלון לכמה לילות בחיפה. וכך נקשרו החיים שלי לחיפה לכמה שנים טובות. עם כל כמה שאני אוהב אותה, לא ראיתי לצערי שהיא נהייתה הרבה יותר יפה מאיך שהייתה בתשנ”א.

עוד זיכרון חד מאוד זה נורות החשמל שראיתי על האספלט כשהמונית לחיפה התחילה לנסוע. “מגניב,” חשבתי, “לא רק צובעים את הכביש פה, אלא גם מדליקים נורות בלילה מלמטה ולא רק מלמעלה. באמת מדינה מתקדמת.” לא היו שם, כמובן, שום נורות חשמל, אלא סתם מחזירי אור. אבל דווקא בזה כנראה היינו די מתקדמים – גם היום לא בכל מקום בעולם יש כאלה.

עם האנשים ההם מירושלים לא דיברנו יותר, אבל רצה הגורל והיום אני גר במרחק דקות מרמות.

כשחגגתי עשור לעלייה שלי, הרבה אנשים הרימו גבה. אמרו לי שהם לא מכירים עוד אנשים שחוגגים את התאריך הזה, או בכלל זוכרים אותו. פוסט ציונות, שתדעו, זה לא שמאלנות חתרנית, אלא דברים קטנים ותמימים כגון זה: מישהי אמרה לי אז שהיא לא בטוחה אם היא אמורה לומר לי “מזל טוב”.

בהחלט כן. אני זוכר וחוגג ולא מתלונן על כלום.

פעמיים כי טוב – מפלס

2009-06-23 by aharoni

בשבוע שעבר קיבלתי הרבה תשובות מעניינות על קפלנסקי שלמה ואבידן דוד, ומשום מה לאף אחד לא הפריע שהשמות שלהם כתובים הפוך – משפחה ואז פרטי, דבר שלמיטב הבנתי לא כל כך מקובל בישראל. נו טוב.

סביר להניח שאתם רואים את הטעות. השאלה היותר מעניינת היא – למה זו לא טעות?

מפלס הבא

מפלס הבא

צולם בחניון כיכר החתולות.